הכוס שלא נשברה

'לחיים', 'מזל טוב', 'בניין עדי עד' איחלו המשתתפים ל'חתן' וה'כלה' לעתיד המאושרים שזה עתה החליטו לסגור שידוך בשעטו"מ.

הכל היה נראה על מי מנוחות. הפגישות היו חלקות, הצדדים (הורי המשודך והמשודכת) התסדרו ביניהם על הצד הטוב ביותר וללא מחלוקות מיותרות ואט אט החלו בהכנות לחתונה.

במהלך הזמן, החל לכרסם בליבו של המשודך לעתיד ספק האם המשודכת היא המתאימה לו. ספקותיו התגברו ואט אט בשלה בליבו ההחלטה לפרק את השידוך ל"ע.

היה זה כשבועיים לפני החתונה, עת הרים המשודך טלפון ובלב כבד הודיע למי שהייתה אמורה להיות כלתו לעתיד שהוא מרגיש ש'זה לא זה'. ומבקש לבטל השידוך.

צד הכלה היה המום. תחילה ניסו להניע את המשודך מהחלטתו. כשראו שאיתן הוא בדעתו, החלו להתאושש מהבשורה המרה ולחשבן את הנזקים שנגרמו להם מהחלטתו החד צדדית של המשודך:

אולם וקייטרינג כבר הוזמן. צלם ונגן וזמר כבר נסגר. שמלת כלה בעיצוב מיוחד + תופרת כבר נסגר. שלמות ערב לשאר המשפחה מדדו והוזמנו כבר, אבל אולי ניתן עדיין לבטל. חלק מהריהוט כבר הוזמן אבל ניתן לבטל, שכירות דירה ניתן לבטל אך יהיה קנס לשלם.

באו צד המשודכת בדרישה לצד המשודך לפצותם על כל מה שהוזקו בסגירת האירוע ושאר צרכי החתונה.

כששמע את טענותיהם, השיב המשודך שהוא מבין את צערם, אך כלל לא נתכוון להזיק את ה'כלה' ומשפחתה, ואדרבא – מוטב שיבטלו את השידוך כעת, משישאנה כאשר הוא אינו חפץ בה ומיד יתגרשו חלילה. כמובן שהוא ישלם את חלקו בפיצוי לאולם, לקייטרינג ולשאר הדברים שנסגרו, אך אין הוא מוכן לקחת על עצמו לשלם את כל סכום הפיצוי, אלא לחלקו בין הצדדים בשווה.

אמנם תובע הוא את התכשיטים והמתנות שנתנו למשודכת, תוך שהוא מוכן להחזיר את המתנות שקיבל מהמשודכת ומהוריה.

אלא שהמשודכת והוריה בשלהם – הם רוצים קודם כל לקבל תשלום על כל הנזקים שאירעו בשל ביטול השידוך, ובנוסף לכך עוד פיצוי על עוגמת הנפש והבושה הגדולה שנגרמה להם מכל מכריהם, אליהם הספיקו כבר להגיע הזמנות לחתונה שכעת התבטלה…

ונשאלת השאלה האם החתן צודק בטענותיו ואינו צריך לשאת בהוצאות ביטול הדברים וכדומה, או שמא עליו לשלם את הנזקים שנגרמו בשל החלטתו לבטל את השידוך? ומה באשר לדמי הבושת?

תשובה בקצרה: כל צד יחזיר את המתנות שקיבל (מלבד אם מדובר במאכלים ומשקאות אותם א"צ להחזיר). באשר לשאר הדברים – יעשו פשרה בבית הדין. יש לבקש מחילה, אך אין לתת פיצוי כספי על עוגמת הנפש שנגרמה בשל ביטול השידוך.

תשובה בהרחבה: ישנן כמה דרגות בגדר מזיק:

ישנו מזיק שהוא עצמו או ממונו מזיקים ממש את הניזק. לדוגמא: תאונה בין שני כלי רכב היא פגיעה ישירה בין מזיק לניזק. וכאן אין חולק שהמזיק חייב.

אמנם שנם דברים בהם המזיק אינו מזיק ישירות אלא הוא רק גורם את הנזק. בלשון הגמרא: 'גרמא בנזיקין'.

גרימת הנזק עצמה יכולה להיות בכמה דרגות, ומהם נגזרת אחריות גורם הנזק ומידת התחייבותו בנזק שנגרם:

אופן אחד הוא כשהמזיק לא שמר כיאות על בהמה או חפץ שלו שהלך והזיק. בזה אין חולק שחייב לשלם. אמנם אם שמר בצורה הנאותה, אך קרה אונס גדול ובגלל זה קרה היזק – בדרך כלל פטור המזיק בכהאי גוונא.

אמנם ישנם היזקים שאינו קשורים כלל למזיק או לחפציו, אלא לדיבורו של המזיק, וגם בזה מספר חילוקים, ולדוגמא:

אדם שסגר חוזה לקניית דירה ע"י מתווך ולפתע דגילה שהמתווך רימה אותו – כאן ישנה בעיה כפולה, שהרי מצד אחד אי אפשר לומר שהמתווך עשה נזק ממשי בידיים למישהו, שהרי מי חייב בכלל להקשיב למתווך? והרי כולנו יודעים שמתווך אינו אובייקטיבי במיוחד, שהרי הוא רוצה למכור את הדירה ע"מ להרוויח, ואין איש מחויב להאמין לו.

מנגד, הרי אותו האיש סמך על המתווך, ועל פיו סגר את הדברים, וכאן צריך להבחין האם זה שסמך על המתווך היה מובן גם למתווך (כגון שהיה האיש בחו"ל ולא יכל לראות הדירה וסמך בעיניים עצומות רק על המתווך), או שהמתווך לתומו אמר מה שאמר, ובכלל ל א התכוון שיסמכו עליו, וגם הקונה לא התכוון לכך לגמרי, ורק לאחר שהתגלה המום בדירה הלין על המתווך שרימהו.

סגירת שידוך היא יותר מכך: ישנה כאן התחייבות בע"פ בין הצדדים על סידור צרכי החתונה לזוג. זה חלק מהדברים 'הנקנים באמירה'. אמנם גם כאן יש לחלק ולומר שאין זה פשוט שצד אחד יישא בכל ההוצאות של ביטול החתונה, מצד זה שביטול החתונה בסופו של דבר הוא אינטרס של שני הצדדים, דאיש אינו רוצה גירושין מיד אחרי הנישואין, מה גם שאין לאיש לישא אשה שאינו רוצה בה, בטח כשהוא יודע זאת.

על כן בכל נושא חלוקת ההפסדים בין הצדדים, במידה ואינם מסתדרים – יש לפנות לבית הוראה או לדיין מומחה לשם כך, בשל ריבוי הפרטי דינים בזה.

יש להדגיש שבמקרה ומדובר בביטול שידוך בשל קלקול/מום/אונס – יהיה המשודך פטור מכל תשלום ממוני. כמו כן אין חיוב לשלם על עוגמת נפש שנגרמה מביטול השידוך, היות ואין כאן רק 'גרמא'. ובכל הנ"ל יש לפנות לרב או לבית הוראה המומחה לכך.