הכנת נרות שבת

הרבי מביא שמנהג ישראל שהבעל יעזור ע"י הכנת הנרות, הגשת הגפרורים וכדומה וכן ראינו כמה דברים שנהגו בהם רבותינו נשיאינו בזה. בשביל להבין מדוע הורה כך הרבי וכן את המנהגים השונים בזה, יש להקדים מה הטעמים לכך שהאישה מדליקה נר שבת.

בטעמים לכך שהיאשה מדליקה את נרות השבת מצינו ב' דעות:

1. האדם הראשון היה נרו של עולם וחווה אשתו גרמה לו למיתה מכיוון ששכנעה אותו לטעום מעץ הדעת. מכיוון שהאישה כבתה את נרו של עולם, חייבו אותה חכמים להדליק נר בכל ערב שבת על מנת להאיר את העולם.
2. האישה נמצאת כל היום בבית ומתפקידה לדאוג לצרכי הבית, כולל צרכי בעלה. מכיוון שהאישה דואגת לצרכי הבית ובכללם אף לתאורה, חכמים נתנו לה את הזכות להדליק נר השבת.

ההבדל בין ב' טעמים אלו הינו על מי מוטל חובת ההדלקה – על הבעל או האישה. לטעם הראשון החיוב מוטל על האישה, לטעם השני החיוב הוא על הבעל וזה שהאישה מדליקה אינו אלא מסיבה צדדית.

ישנם פוסקים המביאים רק את הטעם הראשון ולכך לדעתם החיוב חל על האישה, ברם במרבית המקורות מוזכרים שני הטעמים וכן פוסק אדמו"ר הזקן, לכן לפועל החיוב חל הן על הבעל והן על האישה.

ישנם כאלה האומרים שמכיוון שהחיוב הינו גם של הבעל, על הבעל לעמוד ליד אשתו בעת הדלקת הנרות. למרות שאין צורך על פי הלכה שהבעל יעמוד ליד אשתו, ישנם קהילות שאכן נהגו כך וכן נהג הרבי המהר"ש, אך הרבי לא תמיד היה ליד הרבנית בעת ההדלקה.

מכיוון שגם הגברים מצווים בהדלקת הנר, נפסק להלכה שטוב שהבעל יתעסק בהכנת הנרות לאשתו. יש שנהגו שהבעל יהבהב (=מדליק ומכבה) את פתילת הנר על מנת לקצר את הליך ההדלקה, בנוסף להכנת הנרות עצמם והטבתם. הרבי לא הבהב את הנרות ופעם אחד המשמשים של הרבי הבהב והרבנית החליפה את הנרות הללו, אך הרבי מביא שמנהג ישראל שהבעל יעזור ע"י הכנת הנרות, הגשת הגפרורים וכדומה.