הצ'ק שלא מומש

גדי ומשה היו שותפים לעסקים. הקשרים המסחריים ביניהם היו סביב עסקאות מרובות אחרות המסתכמות בעשרות אלפי דולרים. גדי היה זה שניהל מעקב אודות העסקאות וההלוואות, וכאשר מידי פעם היו יושבים לסגור עסקאות, היו מתקזזים על ההלוואות והרווחים וכו'.

יום אחד הלווה גדי ארבעת אלפים דולר למשה. לאחר חודש נתן משה לפקיד העובד אצל גדי צ'קים דחויים לחמישה חודשים על סך הנ"ל (סה"כ 4000 דולר) כפירעון חוב להלוואה.

צקים אלו היו בבעלות גוי שסחר עם משה הלווה באותה תקופה, אשר חתומים ע"י הגוי הנ"ל.

באותה תקופה לא היה גדי המלווה במשרדו מאחר והייתה זו תקופה של חופשה וע"כ נעדר ממקומו. קיבל הפקיד את הצ'קים מידיו של משה הלווה והניחם במקום מסתור. אמנם כשחזר גדי מהחופשה, שכח הפקיד מהעניין ולא הודיעו על דבר קבלת הצ'קים הנ"ל. כך יצא שהחוב הנ"ל נבלע יחד עם החובות הנוספים שחייב משה לגדי עבור עסקים אחרים.

במשך הזמן גבה גדי ממשה את החובות שהינו חייב לו ובכללם גם את החוב הנ"ל, מבלי שידעו שניהם שאכן חוב זה כבר שולם בצ'קים של הגוי לידי פקידו של גדי המלווה ואשר הונחו במשרדו.

והנה כעבור ארבע שנים בעת ניקיון הפסח נתגלו הצ'קים הנ"ל כשהם מונחים במשרדו של גדי במקום המסתור כפי שהניחם שם הפקיד ארבע שנים קודם.

פנה גדי אל משה על מנת להחזיר לו את הצ'קים הנ"ל כיון שכבר נפרע החוב שכנגדם כאמור לעיל ועל מנת שייגש משה אל הגוי בעל הצ'קים ואשר ייתן לו כסף תמורתם, ואולם במשך הזמן שעבר הגוי פשט רגל וכיום לא קיימת אפשרות מעשית להוציא ממנו פרוטה.

משלא הצליחו להסתדר ביניהם, באו השניים לבית דין כדי לראות מה לעשות.

גדי טוען: וכי מה אעשה שלא ידעתי שהצ'קים קיימים בכלל? איש לא עדכן אותי על כך, כולל משה עצמו בשעה שתבעתי ממנו לשלם לי את החוב של ארבעת אלפים דולר, וא"כ אין זו בעיה שלי, ויעשה משה דין עם הגוי. מה גם שכבר אז, בזמן שהביא את הצ'קים, לא היו ידועים הצ'קים של הגוי כאמינים במיוחד, כאשר חלקם היו חוזרים מהבנק כבר אז.

לעומתו טוען משה כנגדו, כי עליו אין שום אשמה ממה שפרע לגדי בכפליים, מאחר והיה סומך על גדי כפי שהיה מקובל ביניהם בדרך מסחרם ובכל שאר העסקאות ביניהם. ובאשר לטענה השנייה (לאמינות הצ'קים) אומר משה כי באותה תקופה גם צ'קים שהיו חוזרים אצל הגוי, היו מטופלים על ידו בצורת גבייה חוזרת במזומנים או בתשלומים אחרים, וקודם שהכריז הגוי על פשיטת רגל היו הצ'קים הנ"ל בעלי תוקף גביה בצורה ישירה או עקיפה כנ"ל, וא"כ עתה אינו אחראי על מה שהוחזקו ברשות גדי עד לזמן שאבד תוקפם.

ונשאלת השאלה עם מי הצדק: האם על גדי להחזיר למשה 4000 דולר ולספוג את ההפסד של הצ'קים שעבר זמנם, או שכל שלא עדכן משה את גדי בצ'קים ישירות – עליו ייפול ההפסד?

תשובה בקצרה: כיון שישנה מחלוקת הפוסקים בזה, נראה שיעשו פשרה ביניהם וישלם גדי למשה חצי מהסכום (2000 דולר) כהחזר.

תשובה בהרחבה: ראשית, יש לדון בתשלום ע"י צ'ק האם נחשב הוא ככסף ממש, או כשטר חוב בלבד, ונפק"מ גדולה היא בכמה וכמה דינים (ואם כתוב בו 'למוטב בלבד' – דינו שונה, ואכמ"ל בזה). כמו כן ישנה מחלוקת הפוסקים לגבי משכון שאבד, האם דינו של המאבד כשומר שכר (ואז חייב לשלם על המשכון אם היה גבוה מההלוואה) או כשומר חינם (ואז פטור הוא אם נגנב או אבד המשכון, ואכמ"ל בזה), וע"כ נקצר ונכתוב כך:

אם היה פשוט שהמלווה פשע בשמירת הצ'קים, הרי פשיטא שיש לחייב אותו באובדן תוקפם. ולא משנה אם נדון אותם ככסף ממשי (וכגון שניתן לפורעם מיד), אלא גם אם נדון אותם כשטר חוב בלבד (ובפרט בצ'קים דחויים שלא ניתן לגבותם כעת אלא רק בתאריך מסוים), מ"מ במה שאבדו הצ'קים בפשיעה – אבדו מעותיו, ואין מצב בעולם בו המלווה יפשע בשמירת הצ'קים והלווה יתחייב לשלם אותם בשל פשיעתו של המלווה.

אולם כאן, הרי המלווה עצמו בודאי לא פשע כשלא ידע מקבלת הצ'קים, והפקיד שהוא בא כוחו אשר החביאם במקום מסתור ושכחם מ"מ במשך תקופת החופש נשתכח העניין ממנו וקיי"ל דשכחה בשומרים הו"ל ספיקא דדינא ועוד שגם הלווה עצמו אינו נקי מכל התקלה שאירעה, לפי שהיה לו לעמוד על העניין ולא לפרוע פעמיים את חובו ולהתנהג כפתי וע"כ תשיב כאונס מכל הצדדים.

כאן כבר נכנסים לשאלה האם אדם שאיבד את המשכון (בהנחה שהצ'ק היה משכון/שט"ח בלבד ולא כסף ממשי) חייב על המשכון או פטור, מ"מ המלווה שהוא כעת מוחזק בכסף יכול לומר קים לי כדעת הפוטרים, כשמצטרף לכך עצם העניין שהלווה לא בדק את התשלומים ששילם, ובאחריותו היה לבדוק זאת. מנגד, ישנם פוסקים האומרים שצ'ק הינו תשלום ממשי, וככסף ממש, ואם כן כבר שילם הלה את חובו, ואין זאת אלא כאדם שהפסיד מעותיו בעצמו (ויעשה המלווה דין מול הפקיד שלו ששכח לעדכון אותו).

כיון שנחלקו בכך – ראוי שיעשו פשרה בבית דין ויחזיר המלווה ללווה חצי מהסכום.