"הקהל" בדורנו

בשנת תשמ"א, שהייתה שנת "הקהל", החל הרבי באמירת שיחה בכל אחד מלילות חג הסוכות, ובשיחת ליל ראשון של חג הסוכות עורר הרבי על חגיגת שמחת בית השואבה בריקוד ברחוב. מיד לאחר השיחה יצא הקהל בריקודים שהלכו וגברו עד שהגיעו אל הרחובות[1]. ומאז אותו לילה, החל הרבי לומר שיחה בקביעות בכל לילה מלילי חג הסוכות כפתיחה לשמחת בית השואבה.

הרבי מדגיש כי ייחודיותה של שנת הקהל מתבטאת בחיי היום יום של היהודי, עד כדי כך שכאשר אדם נפגש עם חברו – עליו לברכו בברכה להצלחה ב'הקהל', עוד לפני שאילת שלום או ברכת המועד[2], ובשנת 'הקהל' תשמ"ח בכמה הזדמנויות, איחל הרבי לכל אחד ואחד שתהא הצלחה רבה בפעולות הקהל שהוא מארגן לאנשים נשים וטף[3].

בנוסף מעורר הרבי על כך שבשנת הקהל צריך כל אחד ואחת, אנשים נשים וטף, לעסוק ב"הקהל" גם בו עצמו, ע"י ש"יקהיל" ויאסוף את תכונותיו השונות ויכניס אותם ב"בית המקדש" הפנימי שבו, שיהיו חדורים כליל ב"ליראה את ה'"[4].

בשיחות קדשו של הרבי מבואר שאמירת החסידות על ידי נשיא הדור זהו בבחינת "שכינה מדברת מתוך גרונו"[5], והרי במצות הקהל יש על השומעים להתייחס לדברי התורה הנאמרים מפי המלך "כאילו מפי הגבורה שומעה"[6].

[1] ראה יומן שנת "הקהל" – תשמ"א ע' 19-26. וכך נמשך בכל השנים הבאות; ולהעיר שבשנת 'הקהל' תשמ"ח הרבי אמר שיחה גם בכל יום מימי החנוכה, וקישר זאת עם שנת 'הקהל', ראה "שלשלת היחס" שנת תשמ"ח, וראה התוועדויות תשמ"ח ח"ב ע' 99.

[2] שיחת ליל ה' דחה"ס תשמ"ח (התוועדויות תשמ"ח ח"א ע' 242).

[3] ראה יומן שנת "הקהל" – תשמ"ח ע' 86.

[4] שכן, אצל כל אדם קיימות כל התכונות (ראה לקו"ת במדבר ה), וע"כ צריך להיות אצלו: כל ג' התכונות דאנשים נשים וטף: אנשים – תכונת התוקף וההנהגה. נשים – עקרת הבית, ניצול המדות ורגש שבלב לעשות סדר בכל ענייני ה"עולם קטן", "עיר קטנה זה הגוף". וטף – התכונה דתלמיד ומקבל, "איזהו חכם הלומד מכל אדם" (אבות פ"ד מ"א), ועל אחת כמה וכמה – מהתורות ושיחות קודש של רבותינו נשיאינו (ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א להת', ערב יוהכ"פ תשמ"ח – התוועדויות תשמ"ח ח"א ע' 139).

ובשיחת ש"פ בראשית תשכ"ז מבאר הרבי שכשם שבכללות בנ"י ישנם חילוקי דרגות, החל מ"ראשיכם" של האומה עד ל"חוטב עציך ושואב מימיך" (דברים כט, י), כך גם בכל אחד מישראל ישנו ה"ראש", שהוא המלך שבאדם (ולכן בסדר לבישת הבגדים צריך להיות לכל לראש כיסוי הראש), וישנם שאר חילוקי המדריגות שבכללות ישראל. ולכן, כשם שבכללות ישראל הי' המלך קורא פרשיות התורה ופועל על בנ"י, "האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך", "לעשות את כל דברי התורה הזאת", כמו"כ צריך להיות בכל אחד מישראל – שהמוח, שהוא המלך, צריך להיות שליט על הלב, ולפעול על כל אברי הגוף, וגם על כל נכסיו, ועד שיומשך למעשה – "לעשות את כל דברי התורה הזאת" (תורת מנחם חמ"ח ע' 202).

[5] ראה סה"ש תנש"א ח"ב ע' 719: "כידוע פתגם הרה"צ ר' הלל מפאריטש בנוגע לדא"ח דהצמח-צדק (ועד"ז אצל כל רבותינו נשיאינו), שאמירת המאמר היא באופן ד"שכינה מדברת מתוך גרונו", "כנתינתה מסיני", משא"כ הביאור והשקו"ט בהמאמר אפילו ע"י בעל המאמר בעצמו לאחרי אמירת המאמר".

[6] שיחת יום ב' דר"ה תשמ"ח (התוועדויות תשמ"ח ח"א ע' 35), ושם מוסיף הרבי שאדרבה אמירת מאמר חסידות היא באופן נעלה יותר שאינה רק כקריאת המלך שהוא כ"שליח", אלא יתירה מזה – כמשה רבינו ש"שכינה מדברת מתוך גרונו". וראה שם ע' 148 ואילך. ובשיחת ליל כ"ט אלול תשמ"א (ער"ה תשמ"ב) פתח הרבי את ההתוועדות במאמר דא"ח שלא כרגיל בכדי להגיש "כיבוד" נעלה בפני האורחים והוכיח הרבי שקיום מצות 'הקהל' לא הייתה קשורה עם הגשת כיבוד של מאכל ומשקה, אלא רק בשמיעת התורה מפי המלך באופן ד"מפי הגבורה שומעה" (שיחות קודש תשמ"א ח"ד ע' 752 ואילך).