השארת ספר קודש פתוח

מצינו שהרבי והרבי הריי"צ הקפידו שלא ישאירו ספרי קודש פתוחים, טעם הדבר:

ישנה הלכה שסופר הכותב ספר בדיו שעל הקלף (צורת הכתיבה הנפוצה ביותר לפני המצאת הדפוס), וברצונו למנוע לכלוך על האותיות, עליו לפרוס בד על הקלף (מעט באוויר) ולא שיהפוך את הקלף על פניו (כשהוא מעט בגובה). הסיבה לכך – ביזוי ספרי קודש.

כותב על זה הב"ח שמדין זה אנו לומדים שאין לפתוח כל ספר קודש ולהשאירו פתוח וללכת, אלא לכסותו במפה וכדומה. כמה טעמים ניתנו להלכה זו, מהם:

1. אין זה כבודו של ספר קודש שמשאירים אותו פתוח והולכים.
2. כשמשאירים ספר פתוח, סיכוי רב ביותר שהוא יהרס על ידי לכלוך, דברים שנשפכים עליו ועוד.
3. כותבים הב"ח, עוה"ש, כף החיים ועוד: "וידוע לחכמי האמת שיש מלאך אחד נקרא ש"ד והוא "שומר דפין" על מי שמניח ספר פתוח ויוצא שמשכח תלמודו".

סיפר הר' שד"ב בוטמן על אביו ר"ז בוטמן: "פעם יצאו [הרבי ואבי] מבית הכנסת שהיה ממוקם כאמור באותה קומה של הדירות – הרבי שליט"א הבחין בספר פתוח .. שבן דודי עיין בו מקודם והשאירו פתוח. הרבי שליט"א העיר על הספר הפתוח ואבי מורי ז"ל סגר אותו. הרבי שליט"א הגיב מיד שזה – סגירת ספר שמישהו פתח – קשה לשכחה להפותח".

בהתוועדות ש"פ תשא תשכ"ד אמר הרבי: "בשנים עברו היה פשוט אצל התלמידים הלומדים ב'חדר' שכאשר מפסיקים ללמוד ויוצאים מחדר לחדר כו', צריכים לסגור את הספר … ואילו עתה .. משאירים את הספרים פתוחים ואף אחד לא שם לב לכך ואין פוצה פה ומצפצף! … ראיתי מעשה שכ"ק מו"ח העיר – בדרכי נועם – למישהו שהשאיר ספר פתוח, שצריכים לסגור את הספר. וביודעי עד כמה הי' נזהר לא להטריח, ובפרט שהי' מדובר אודות איש חשוב, אמרתי שהיה יכול להורות לי לסגור את הספר? והשיב לי שנוסף לכך שהספר צריך להיות סגור יש עניין שהלומד עצמו יסגור (אף שפרט זה לא נזכר בפירוש)".