חובת האיש והאישה בהדלקת נרות שבת קודש

למה האישה קודמת בהדלקת נרות שבת?

תקנו חכמים להדליק את נרות השבת בסמוך לכניסת השבת, משום שלום בית (בכדי שלא יכשלו בעצים ובאבנים), משום עונג שבת ומשום כבוד  השבת. את מצוות הדלקת-נרות-שבת תקנו חכמים לגברים ולנשים כאחד, אלא שיש לאשה עדיפות במצווה זו ואף אם הבעל רוצה להדליק בעצמו אשתו קודמת. וכמה  טעמים נאמרו בדבר, ומהם מפני שהנשים מצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית, וכן משום שבחטא עץ-הדעת כבתה האישה נרו של עולם, לכן כתיקון קבלה את הדלקת נר-שבת^[1].

עזרת הבעל בהכנת נרות שבת

אף שמצות הדלקת נרות שבת מוטלת בעיקר על האישה, כתבו הפוסקים שרצוי שאף לבעל יהיה חלק בהדלקת הנרות, ולמנהגנו חלקו של הבעל הוא בכך שיסדר את הנרות והגפרורים וכדומה. מן הדין אין צריך הבעל לעמוד על יד אשתו בשעה שמברכת על הנרות, כיון שהיא מדליקה בשליחותו. עם זאת, נהוג שהבעל יהיה נוכח בעת ההדלקה^[2].

הדלקת נרות כשהאישה איננה בבית

מי שאשתו לא בביתו, עליו להדליק בעצמו את נרות השבת, אף שאשתו תדליק נרות במקומה היא. אך בנוגע למספר הנרות, באם האישה מדליקה את כמות הנרות שמדליקה בכל שבת רשאי הבעל בבית להסתפק בהדלקת ב' נרות. באם בבית ישנן בנות מעל גיל בת מצווה, יכולות הם להדליק ויברכו ויפטרו בזה את בעה"ב אבל עדיף שבעה"ב ידליק בעצמו. אך הדלקת וברכת בנות לפני גיל מצוות לא פוטרות את בעל הבית^[3].

השוכר דירה או חדר 

מי שאיננו נשוי ומתגורר לבדו – חייב להדליק נרות שבת כתקנת חכמים. ולכן ידליק בעצמו בחדר המיוחד לו, ובאם אין לו חדר המיוחד לו ואוכל מהמאכלים שלו – ישתתף עם בעל הבית בפרוטה, או שיזכה לו בעל הבית חלק בנר. ובאם יש חדר אוכל שאוכלים שם כמה בשותפות, כגון חדר אוכל של ישיבה, או חדר אוכל של בית מלון ואחד מדליק שם נרות – הוא מוציא את כולם ידי חובה, ואינם חייבים להדליק בחדרם, אלא ישתתפו עמו בפרוטה או שיזכה להם. המתארח אצל אחרים וסמוך על שלחנם – יצא ידי חובת הדלקת נר שבת בהדלקת בעל הבית, ובחדר המיוחד לו ידאג שתיכנס תאורה לחדר על מנת שלא יכשל בעץ ואבן^[4].

יש לציין שהדלקת הנרות צריכה להיות במקום הסעודה, וההנאה מהן צריכה להיות בלילה; ועל כן במקומות שלא מאפשרים להדליק בתנאים אלו כגון בבתי מלון ובבתי רפואה, יש לקיים את מצוות נרות השבת במנורות החשמל המוצבת בחדר הפרטי בו ישהו במהלך ליל שבת, ואם הייתה מנורת החשמל דולקת מכבר, יש לכבותה ולהדליקה לכבוד שבת, ולפוסקים רבים יכולה האישה אף לברך על הדלקה זו^[5].

^[1] שבת כה, ב וברש"י שם ד"ה חובה. שו"ע אדה"ז או"ח סרס"ג ס"א וס"ה-ו וקו"א סק"ב שם.

^[2] שו"ע אדה"ז או"ח סרס"ג ס"א וס"ה-ו וקו"א סק"ב שם. התוועדויות תשמ"ט ח"ג ע' 209 והע' 25. התוועדויות תש"נ ח"א ע' 280 הערה 22. שו"ת ציץ אליעזר חלק יא סימן כא. קצוה"ש סע"ד סק"ה. פסק"ת סרס"ג אות יג. וראה אורחות מנחם ע' כח. הליכות ומנהגי ש"ק ע' כ.

^[3] ראה שו"ת באר משה ח"ח סס"ז. שש"כ פמ"ג הע' מו. פסק"ת סרס"ג אות ב והע' 30 ואות י. שולחן מנחם ח"ב ע' מה וע' נז. נטעי גבריאל שבת ח"א פע"ד הע' כה.

^[4] ראה שו"ע אדה"ז או"ח סרס"ג ס"ט. פסק"ת סרס"ג אות כד, והע' 119 שם. ולגבי אשה המתארחת בבית אחרים – אף שמעיקר הדין אם סמוכה על שלחן מארחיה, איננה צריכה להדליק נרות, שלמעשה נהוג שאף אורחת מברכת, וכן נהוג שנשים המתארחות במלון וכדומה מדליקות כולם בחדר האוכל באותו מקום. רק שעליהם להקפיד שלא ידליקו כמה נשים באותה המנורה (ראה שו"ע אדה"ז או"ח סרס"ג ס"י וסט"ו ובקו"א שם סק"ה. וראה תהל"ד שם ס"ז).

^[5] שסו"ס עיקר מצוותן הוא "שלא יכשל בעץ ואבן" (או"ח סרס"ג ס"א וסי"א).