חום מי השריה הראשונה

קיי"ל [יו"ד סי' סט] דיש להדיח ולשרות את הבשר קודם ההדחה 'הדחה קמייתא'. מטרת הדחה זו היא לרכך את הבשר ולאפשר למלח לפלוט את הדם דרך נקבי הפליטה.

והנה הווטרינרים מטעמי בריאות מבקשים (ולעיתים אף דורשים) שחום מי השריה יהי' קר כמה דאפשר. כדי למנוע התפתחות של זיהומים וכדו' ח"ו וח"ו. ובזה יש להסתפק האם כשר לעשות השריה במים קרים.

והנה המרדכי מביא את דברי הראב"י [חולין סימן תשכא] שטעם ההדחה[1] הוא להעביר לכלוך הדם שעל הבשר, ודחה את דברי האומרים שטעם ההדחה הוא לרכך את הבשר, שהרי אדרבה המים הקרים לא מרככים אלא מקשים את הבשר, כפי שאומרת הגמ' בחולין [מז ע"ב] לענין בדיקת הריאה שאין לבודקה במים קרים, משום 'דמטרשי ליה', היינו שמחמת קור המים נסתמים הנקבים, ואזי יש לחוש שמא אף שיש נקב בריאה הוא לא ימצא בבדיקה.

אך הב"י [סי' סט] דוחה את דברי המרדכי וכותב "ואין דבריו נראין אלא בארצות הקרות ובזמן הקור הגדול ואז נראה שישימו המים באור עד שתפוג צינתן", היינו שאכן טעם ההדחה הוא לרכך את הבשר ואין־הכי־נמי שכאשר המים קרים ביותר – הם לא מועילים ויש לחמם.

על אף דברי הב"י המפורשים, הדבר צריך תלמוד, שהרי הב"י אמר זאת רק כדחיה לסברת המרדכי. והדבר לא הובא להלכה למעשה בשו"ע, ואף לא בש"ך ובט"ז.

אמנם בעל התוס' יו"ט בספרו ברית מלח [המבאר את הלכות מליחה הלכה למעשה] כתב 'יש להשרות את הבשר במים קרים כחצי שעה, בחורף יש להקפיד שהמים לא יהי' כל כך קרים ['נישט צו קאלט']'. וכ"כ הפרמ"ג [משב"ז סי' לו ס"ק ה] 'אמנם הדחה ראשונה במים קרים יש למנוע דמטרשי לי' ולא יפלוט, וטוב לשרות במים שעמדו בבית מעט שתפיג צינתן'.

אמנם ראה ביד יהודה סט ס"ק א – שמה שהשמיטו השו"ע ושאר אחרונים דין זה מפני שלא ס"ל דין זה[2], והיינו מפני שיש אופנים אחרים לדחות את קושיית המרדכי ולחלק בין בדיקת הריאה למליחה עיי"ש. וכן מאריך המהרש"ק בשו"ת טוב טעם ודעת תליתאי סי' קלג להאריך, שאף במים קרים מאוד מותר להדיח הדחה ראשונה עיי"ש. וכ"כ רבי צדוק מלובלין בשו"ת תפארת צבי סי' ג' שדברי הב"י לא נאמרו להלכה אלא רק כדחייה למרדכי עיי"ש. בספר 'מקדש מעט' ס"ק א כתב שגם הב"י לא אסר בדיעבד אלא לזהירות בעלמא לכתחילה, וכן בשו"ת לבושי מרדכי תליתאי יו"ד סי' ו מצדד דזה רק זהירות להידור אך לא מעכב.

למעשה רבים מן הפוסקים הביאו את דברי הב"י להלכה, ראה הגהות רעק"א סי' סט א, פ"ת ס"ק א , דגו"מ, אחיו של אדה"ז ה'שארית יהודה' ס"ק ה, 'ראש אפרים' [קונטרס הראיות לסי' ל"ו אות י"ז], ערה"ש סט,ו [אלא שכתב שאין כלל לדמיון לריאה שעורה רך ולכן רק בזמן הקור הגדול יש לחוש], ברית מלח כלל ה ועוד ועיין בזה בדרכ"ת ס"ק ב.

עוד הביאו הפוסקים את סברת הדעת תורה [סימן ל"ו ס"ק ו] 'דמה דמשמע מדברי הפוסקים דבדיעבד מהני אפילו במים קרים, היינו דוקא אם בשעת הדחה היה הבשר עצמו קר שלא היה בו חמימות כלל. אבל אם הבשר חם – כו"ע מודו דמיא מטרשי ליה ויש להחמיר אפילו בדיעבד'. ואם כן כאשר מולחים כאשר הבשר עדיין חם אף הפוסקים המקלים יתכן שיודו להחמיר.

לכן למעשה בפועל אף שרבים מן הפוסקים כתבו להקל, חוששים לדברי הב"י הנ"ל שאין להדיח במים קרים ביותר.

והנה, בשיעור החמימות הנדרשת – לא נתבאר בב"י להדיא מה כוונתו, דלפום רהיטא מיירי בחום כזה שמקפיא את הבשר ולא בסתם קור. ואכן עפ"ז כתב העה"ש "דזה אינו אלא בארצות הקרות ובזמן הקור הגדול, ואז באמת יש לחמם המים מעט. אבל ברוב המדינות ואפילו במדינות הקרות בזמן הקיץ – ודאי דמים קרים מרככים הבשר ע"ש".

ויש להעיר מלשון השארית יהודה "וכן בארצות הקרות בזמן הקור לא ישים הבשר במים עד שיפיגו צנתן", שבאם נדקדק בלשונו נראה ששינה מעט מלשון הב"י, שהשמיט 'שישימו באור' ודו"'ק.

והעולה מדבריהם שבעינן תרתי לריעותא כדי לאסור, ארצות קרות וקור גדול. היינו קרוב למים קפואים כקרח. ובשו"ת נהרות איתן [ח"ב סי' כג] הביא עדויות שבצפת עירו של הב"י נהגו אף בחורף להדיח במי הבורות ולא חששו שזהו קור גדול מדאי עיי"ש עוד עדויות.

ועפ"ז בקור שאיננו קפוא ניתן להקל.

הנה בשו"ת אגורך בעולמים ח"א סי' צב, רצה השואל לדמות זאת לחום המים הנדרש לבדיקת הריאה (המבואר בסי' לו סעי' ד), שהרי כל עיקר מקור חומרת מים קרים נלמד מדיני בדיקת הריאה, ולענין בדיקת הריאה קיי"ל [שם] שחום מי הבדיקה יהי' לא חם ולא רק אלא פושר.

והטור שם כתב דמים פושרין היינו 'כהפשרת המים של ימות הקיץ שעמדו בבית קצת לאחר שנשאבו ונתחממו קצת מחום האויר'. מבאר הש"ך שם ס"ק ז שהיינו כחמימות הרוק – המבואר בסי' קפ"ח. ושיעור זה הוא לערך כ30 מעלות.

אמנם הרב המשיב שם – מבאר כי אין הנדונים דומים כלל וכלל[3], דבבדיקת הריאה חיישינן לכל סתימת נקב אפי' קטן. משאי"כ במליחה החשש הוא רק לסתימת כל נקבי הפליטה, ולא כתבו הפוסקים שוב חשש בקיץ (לעניין מליחה) אלא רק בימי החורף הקרים ביותר, משמע שמים קרים של סתם ימים כשרים הם בשונה מבדיקת הריאה.

אמנם בשו"ת אגורך בעולמים (שם) כתב למעשה שיהיו המים באופן שהידים יוכלו לעסוק בהם היטב ולא יצטערו מהקרירות וזהו שיעור 'שתפיג צינתן'. וראייתו שאף שאיננו פושר אלא רק לא מצער הוי שיעור הפגת צינה הוא ע"פ הגמ' ביומא [דף ל"ד] ע"כ 'עששיות של ברזל היו מחמין מערב יוה"כ ומטילין לתוך צונן כדי שתפיג צינתן' והרי עששיות אלו חוממו מערב יוה"כ ועד אשר הניחום במים כבר נצטננו ובמילא לא יכלו לחמם כלל מקוה של 40 סאה אלא רק חימום מעט באופן שיוכל לטבול[4]. ולפי דעתו זהו כשיעור 10 מעלות צלזיוס.

ולמעשה כו"כ[5] כתבו לאסור רק בשיעור נמוך יותר, הקרוב לקפאון. ולדבריהם שיעור החום שכבר מקפיא הינו כ 4-5 מעלות ולכן לכתחילה ראוי שיהי' פי 2 שמונה מעלות.

לכן נראה להקפיד על שמונה מעלות. אמנם באם זה עומד בתחילת הליין על 5 מעלות ניתן להקל, כיון שזה כבר לא כקפוא ובהתחשב בכך שכאשר העופות נכנסים למים הם מחממים את המים.

[1] ראה באריכות בפרמ"ג פתיחה לסי' סט ו' טעמים להדחה קמייתא ואכמ"ל.

[2] יש להעיר גם ממש"כ החזו"א בהלכות מליחה סי' ס"ט ס"ק ד – דמדברי המרדכי מוכח מנהגם היה להדיח במים קרים. אך זה דלא כב"י ודו"ק.

[3] היינו דלא מביעי לכל הפוסקים שלא חששו לב"י דהם ס"ל שאין לדמות בדיקת הריאה למליחה, אלא אף לפרמ"ג וסיעתו אין הנדונים שוים.

[4] אמנם יש להעיר על ראיה זו מדברי המרדכי [שבועות רמז תשנ] שמביא הב"י [יו"ד סי' רא סעי' עה] – שכתב שאין להביא ראיה להתיר טבילה בחמין ממה שטבל הכה"ג במים שהפיגו צינתן, מפני שאין שבות במקדש. משמע שהבין שהם היו חמים ממש. וכבר בשו"ת עמק הלכה או"ח או"ח קא [נדפ' בשנת תרו] תמה על המרדכי דשם לא היו חמים אלא רק לא צוננים.

[5] ראה קונטרס וזבחת כאשר ציויתך עמ' רנג שהוא כ 5 מעלות, ותורת העוף עמ' קלז כתב שצריך שיהי' 8 מעלות. ובילקוט יוסף או"ה סט כתב לאסור רק בחום של אפס מעלות וצ"ע. ובשו"ת נהרות איתן ח"ב סי' כג כתב 5-7 מעלות.