חיוב בדיקת המזוזה וזמנה

אמרו חכמים: "מזוזת יחיד נבדקת פעמים בשבוע"[1]; היינו שמעיקר הדין יש לבדוק את המזוזה בבית הפרטי אחת לשלוש וחצי שנים, ושל רבים אחת לכ"ה שנים^[2]. עם זאת מנהגנו לבדוק המזוזות לעיתים תכופות יותר[3]. ופעמים רבות עורר הרבי לבדוק אחת לי"ב חודש, בהקשר לכך הביא הרבי את הדעה המובאת במכילתא על הפסוק "מימים ימימה"[4] – "שצריך אדם לבדוק את תפיליו פעם אחת לי"ב חודשים" וה"ה למזוזה^[5]. ואנשי מעשה נוהגים לבדקם בחודש-אלול באם לא נבדקו במהלך השנה האחרונה, והורה הרבי שנכון ביותר שכל אחד ואחד ישתדל לפרסם זאת[6].

חשוב לציין שכאשר המזוזה קבועה במקום שהשמש לוהטת בו או בקיר/חדר שיש בו לחות יתירה, החשש לפסול שכיח יותר, ולכן מן הדין יש לבדוק המזוזה לכל הפחות פעם בשנה^[7]. ויתרה מכך, אם יודעים שנכנסה רטיבות במקום המזוזה יש לבדוק המזוזות בהקדם האפשרי^[8].

גם אם הבדיקה דורשת טרחה, אין זו סיבה לפטור מחיוב הבדיקה^[9]. וכן אין די בבדיקה מדגמית לכמה ממזוזות הדירה כהוכחה לכשרות יתר המזוזות, אלא חובה לבדוק את כל המזוזות^[10]. הנכנס לגור בדירה שיש בה מזוזות, ואינו יודע מתי נבדקו לאחרונה, חייב לבודקן מיד. וכ"ש אם אינו יודע מי קבען^[11]. וקשה כיום לסמוך על חזקת כשרות כשאין ידוע מי קבען והאם רכש ממקור מוסמך^[12]. (ובפרט כשיש רעותא לפנינו, כגון כשהמזוזות קטנות מאוד שרבים מהם בחשש פסול^[13]).

כשמוריד המזוזות לבדיקה אינו צריך לקבוע אחרות במקומם למשך זמן הבדיקה, ויכול אף להסיר כל המזוזות בבת אחת ולמוסרם לבדיקה[14], אך יש להשתדל להחזיר המזוזות המוגהות ולקובעם במקומם באותו יום, ושלא יעבור לילה בין ההורדה לבדיקה ועד להחזרתם[15]. אך אם רואה שמשתהה בבדיקה יותר מהרגיל, מהראוי לקבוע מזוזות זמניות במקומם עד שיחזרו הראשונות מהבדיקה[16]. אם המגיה אומר לו שיצטרך כמה ימים עד שיצליח לבדוק המזוזות, לא יוריד וימסרם אלא ימתין ויוריד המזוזות רק בזמן שיכול המגיה לבודקם. ואם אינו יכול להמתין להורדת המזוזות עד סמוך לבדיקתם, ומוכרח להורידם כעת, יכול להורידם אך יניח מזוזות אחרות במקומם [17].

[1] יומא יא, א.

[2] יומא (יא ,א) שו"ע (רצא, א) (וע"פ המבואר במסכת מזוזה (ב, טו). מטרת הבדיקה: לשלול החשש שנמחקה או התקלקלה אחת האותיות, מפני שהימצאות המזוזה בקבועה לקיר עלולה לגרום לקלקול וריקבון (ראה רמב"ם הלכות סת"ם פ"ה ה"ט). הטעם שבשל רבים הקילו יותר: לפי שלא רצו חכמים להטריח את הרבים יותר מדאי, מחשש שאם יצריכו לבדוק בתכיפות כמו ביחיד, יטיל כל אחד את הבדיקה על השני ולא תיבדק המזוזה כלל (רש"י שם).

[3] ראוי לציין מ"ש הפוסקים שמותר לקחת מכסף שתרמו לעזרה כללית ליתומים (לא שאספו עבור יתום מסויים), ולהשתמש בו לבדיקת מזוזות למי שאין לו כסף לבדוק מזוזותיו משום שבדיקת המזוזות מצילה מן היתמות. פס"ד זה מיוחס לגרי"ח זוננפלד, והמקרה אירע שתרמו כסף עבור בית היתומים דיסקין, והתיר לקחת ממנו לבדוק מזוזות שבירושלים עיה"ק (תשובות והנהגות א, תרמה). אך מאידך יש להדגיש שממעשר כספים אין ליקח לתשלום בדיקת מזוזותיו (שבביתו וברכושו), אם מחויב בבדיקתם ע"פ הלכה או ע"פ המנהג.

[4] ראה מכילתא עה"פ בא יג, י. וראה אורחות חיים (לר"א מלוניל) שכ"ה מנהג חכמי צרפת.

[5] ראה ליקוט מכתבים והוראות בזה שנדפסו בשלחן מנחם (ה, קמ). ומטעמים שכתב הרבי: א) לחשוש לפסול במזוזה, מחמת קלקול שנוצר במשך הזמן מלחות וכיוצ"ב, או מחמת איכות הקלף והדיו שבימינו מחזיק פחות מעמד מבזמן הש"ס, או אפילו פסול מעיקרו מחמת שמצויות מזוזות מזויפות בשוק. ב) כשזקוקים לתוספת ברכה יש להדר לבדוק מידי שנה, ובפרט כשזקוקים להטבת הבריאות.

[6] ראה סה"ש תשמ"ח ח"ב ע' 610. ושיחת כ' מנחם אב תשל"ד. ע"פ מטה אפרים סי' תקפא, ס"י.

[7] ערוך השלחן (רצא, א)

[8] אג"מ (יו"ד א, סי' קפג). ומצוי הדבר במזוזות בשערי חצרות או פתחי מבוא לבנין שאינם מקורים, והגשם מכה ישירות על בית המזוזה, אזי אם איננו אטום, החשש לפסול מצריך בדיקה בהקדם.

[9] שו"ת חת"ס (יו"ד רפג). ואף אם נדרש להוציא הוצאות על הבדיקה אל ידאג מכך, וכמבואר בשטמ"ק (ביצה טז,א) בשם הריטב"א שהוצאות כל דבר מצוה אינם נחשבים בכלל מזונות הקצובים לאדם, והמוציא עבור דבר מצוה – מחזירים לו מן השמים.

[10] פ"ת (רצא, א). ברכ"י (רצא, א) בשם מהר"י מולכו. ואפילו אם קבע המזוזות כולם בזמן אחד, אין הוכחה מתקינות מזוזה אחת להעיד כך גם על מזוזה אחרת שבבית, כי אין כל המקומות שווים (ברכ"י).

[11] קונטרס היחיאלי (ג, מזוזה ד, כו).

[12] ראה תשובות והנהגות (א, תרמה).

[13] ראה שו"ת שבט הלוי (ד, קמ). ועג"כ במ"ש בדרכי חיים ושלום (אות תתקסה).

[14] כן הוא מנהג העולם, ובשו"ת רבבות אפרים (ה, תקמח) מביא שהגר"מ פיינשטין נהג כך במזוזות ביתו הפרטי. וכ"מ מדברי הדעת קדושים שבהערה 18 לקמן.

[15] ראה א"א מבוטשאטש, או"ח סי' יג.

[16] דעת קדושים סי' רצא, א.

[17] אהלי ישורון (פי"ג) בשם הגר"מ פיינשטיין.