טבילת כלים בשבת ויום טוב

ההימנעות מהטבלת כלים בשבת

הקונה  כלי מן הנכרים חייב להטבילו – להוציאו מטומאת הנוכרי ולהכניסו לקדושת ישראל. ולכן כלי שיוצר ע"י גוי או בבית חרושת שהיא בבעלות  של גויים, וכן כלי שנקנה מגוי אפילו אם ישראל עשה אותו חייב בטבילה. ולגבי טבילת כלים בשבת נחלקו הפוסקים האם הדבר מותר, או שאסור מפני שטבילת הכלי נחשבת כתיקונו והכשרתו לאכילה. ולמעשה כותב אדה"ז שירא שמיים לא יטבול כלים בשבת אלא ישתמש באחת העצות שיפורטו להלן[1].

זמן בין השמשות שהוא הזמן שבין שקיעת החמה לצאת הכוכבים, אף על פי שאסור בעשיית מלאכה, מכל מקום אם לא הטביל כלים מבעוד יום – מותר בבין השמשות להטביל את הכלים שיש לו צורך בהם לשבת כאשר אין לו כלים אחרים. כמו כן, מי שכבר קיבל שבת מוקדם כשעדיין לא נכנסה השבת, או מי שעדיין לא הבדיל בצאת השבת, בוודאי  מותר לו לומר ליהודי אחר שיטביל עבורו את כליו[2].

הפתרונות לכלים שאינם טבולים בשבת

כלים הנצרכים לשימוש בשבת ושכחו להטבילם בערב שבת או שלא הייתה אפשרות לכך, כתבו הפוסקים כמה עצות לכך. באם יש נוכרי בסביבתו ניתן לתת את הכלי לנוכרי במתנה ומיד יחזור וישאל ממנו את הכלי, וכך נפטר הוא  מטבילת הכלי כיוון שהוא ברשות הנוכרי. אולם לאחר השבת צריך הוא להטביל את הכלי (ללא ברכה). וכלי שמיועד למילוי מים כגון כוס או קנקן, יטבילו (ללא ברכה) וימלאו במים מן המקווה וכשמעלה הכלי מן המקווה יעלהו עם המים שנשאבו ממנו (ובתנאי שהמים ראויים לשתייה ולפי"ז במקוואות המצויים עם כלור וכדו' פתרון זה אינו יעיל כ"כ)[3].

מאכלים שהוכנו בכלים שאינם טבולים

מי שגילה שכליו לא הוטבלו ובושלו מאכלים בכלים אלו, המאכלים לא נאסרו באכילה (מפני שטבילת כלים אינה מצד טעם איסור הבלוע בהם, אלא להביאם לקדושת הישראל). אולם למרות שהמאכלים עצמם לא נאסרו באכילה יש לזכור שאסור להשתמש בכלים קודם הטבלתם – אפילו באופן חד פעמי- ולכן מיד כשייזכר בכך, יוציא את המאכלים מן הכלים ויניחם בכלים אחרים, ואם נצרך להשתמש דווקא בכלים אלו ואינו יכול להטבילם יעשה כאחת מן הפתרונות שהוזכרו בהלכות הקודמות. המסופק האם הוטבלו כליו קודם השבת – אם היו כלים שחיוב טבילתם מדרבנן כגון כלי זכוכית, יכול להשתמש בהם בשבת (משא"כ בחול יטבילם תחלה), אך בכלי מתכות שחיובם מן התורה יטבילם תחלה[4].

[1] במדבר לא, כג. ירושלמי עבודה זרה פ"ה, הט"ו. שו"ע יו"ד סק"כ ס"א וסט"ז. שו"ע אדה"ז סשכ"ג ס"ח. טבילת כלים פ"ב ס"א-ב.

ומי שהטבילם בשבת בדיעבד רשאי להשתמש בהם בשבת, אך במזיד לא ישתמש בהם בשבת. וראה שו"ע אדה"ז או"ח סשכ"ג ס"ח. וראה חידושי צ"צ ר, ג שבמזיד לא ישתמש בהם, ויש להעיר מהדיון אודות פעמים שהצ"צ אינו מזכיר את דברי אדה"ז.

[2] שו"ע אדה"ז סרס"א ס"ב, וראה שם סו"ס רסג וקו"א שם סק"ח. ולהעיר שיתכן שמהני בזה אמירה לנכרי עפ"י התהל"ד (בסש"ח) שהתיר שבות דשבות במקום מחלוקת הפוסקים.

[3] שו"ע אדה"ז או"ח סשכ"ג ס"ח (וראה ערוה"ש שם סי"א). פמ"ג או"ח סתפ"ו במש"ז. 

[4] טוש"ע ונ"כ יו"ד סק"כ, ס"ח וסט"ז. וראה כה"ח או"ח סשכ"ג ס"ק מז. טבילת כלים פ"ד ס"ט.