"טף" ברוחניות

בשיחות קדשו מבאר הרבי כמה וכמה הוראות הנלמדות מצווי התורה להקהיל אף את ה"טף"[1], שצריך להקהיל כל א' מבני ישראל, מבלי להתחשב במצבו של יהודי זה או אחר, כולל ה״טף״, ועל אחת כמה וכמה היהודים החייבים בכל המצוות אלא שהם מן הסוג של ״טף״ לגבי ידיעותיהם בתורה ושמירת המצוות – גם אותם יש לכלול בהתכנסות יהודים.

ולמרות שייתכן שברמת ידיעותיו לא הגיע ״טף״ זה לחינוך, ואפילו אינו מסוגל להבין את משמעות התורה והמצוות והיהדות – בכל זאת, על ידי הבאתו לכינוס של יהודים, בהם שורה השכינה[2], ובמיוחד בהתכנסות שמטרתה לעורר יראת שמים, מסייע הדבר לכך שתתגלה בו הנקודה היהודית והאמונה אשר תמיד באמנה אתו[3]. וזה גם גורם לכך שהמביאו זוכה להתעלות ולשכר בעבודתו –

וגם את הטף תקיף נקודת האמת לחלוטין, עד כדי כך שישתנו גם כוחותיו הפנימיים, ייגרמו אצלו שמיעה ולימוד, עד כדי ״ויראו את ה׳ אלקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת״.

ונזכה ל״קהל גדול ישובו הנה״[4], בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, ונקיים מצות הקהל עם מלך המשיח יחדיו בבית המקדש השלישי[5].

[1] ראה שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, תשכ"ז: לכאורה הרי זה פלא גדול: בשעה שהאנשים באים ללמוד (לעיין ולפלפל בשקו"ט בכל אופני לימוד התורה), והנשים באות לשמוע (לשמוע ענינים חדשים בתורה, דינים הנוגעים להן, שהרי הפרשיות שקורין בהקהל נוגעים גם אליהן) – במה נחשב שכר הבאת הטף לגבי ענינים הנ"ל . . ובפרט מצד גודל המעלה של קריאת פרשיות התורה בהקהל ע"י המלך "שהמלך שליח הוא להשמיע דברי הא-ל", "כיום שניתנה בו בסיני". וא"כ, לאחרי שהאנשים והנשים שומעים תורה מפי הגבורה – איזה תפיסת מקום יש לשכר על הבאת הטף?!

. . והביאור בזה יובן מהמשך הכתוב – "ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ה' אלקיכם כל הימים גו'": בפסוק זה מדובר אודות ה"טף", שבאותה שעה שהמלך היה קורא פרשיות התורה, לא היתה אצלם הבנה והשגה בדברי המלך (ובפרט שלדעת רוב הפוסקים החיוב והשכר על הבאת הטף הוא לא רק בנוגע לאלו שהגיעו לחינוך, אלא גם בנוגע לאלו שזה עתה נולדו), ואעפ"כ, הרי זה פעל עליהם במשך זמן לאח"ז – ש"ישמעו ולמדו ליראה את ה' אלקיכם כל הימים גו'". וזהו הטעם לגודל השכר על הבאת הטף, עוד יותר מאשר שמיעת פרשיות התורה מפי הגבורה – כיון שעי"ז "ישמעו ולמדו ליראה את ה' אלקיכם כל הימים", היינו, שמעמידים ילדים שילמדו תורה ביראת שמים.

ומכל זה מובן גודל השכר של מלמדי תינוקות, וכל העוסקים בחינוך על טהרת הקודש. ולכן, צריך להשתדל בזה ביותר, ולא לחשוב שמוטב ללמוד תורה מפי הגבורה, כמו במ"ת, כמארז"ל: "מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע אף כאן כו'" – שהרי למדים מהענין דהקהל, שמעלת הלימוד והשמיעה של האנשים והנשים "כיום שניתנה בו בסיני" "מפי הגבורה", אינה מגעת לעילוי והשכר שבהבאת הטף. וזהו גם הטעם לגודל ההשתדלות שהשקיעו רבותינו נשיאינו בענין החינוך, החל מלימוד אל"ף בי"ת, והיינו, שביחד עם התעסקותם בגילוי רזין דרזין, שזהו"ע לימוד התורה מפי הגבורה, התעסקו גם בחינוך של ילדים, באופן שבמשך הזמן "ישמעו ולמדו ליראה גו'" (תורת מנחם חמ"ח ע' 189-191).

[2] ראה סנהדרין לט, א. אגה"ק סכ"ג.

[3] תניא ספכ"ד.

[4] ירמיה לא, ז.

[5] לקו"ש חי"ט ע' 369-370.