כבר תרמנו

משפחת לוי נסעה מביתם שבירושלים לארה"ב לשבועיים לרגל חתונת בנם בשעטו"מ. במהלך שהותם בחו"ל חלה לפתע אחד מילדיהם וחש ברע ופונה בדחיפות לבית החולים, שם הוחלט כי הוא צריך לעבור בדחיפות יתירה ניתוח מציל חיים שעלותו (כולל השיקום) מסתכמת במאה אלף דולר, אך בית הרפואה מסרב לנתחו עד שהסכום הנ"ל לא ישולם מראש.

הללו שלא היה להם ביטוח נסיעות לחו"ל, פנו לעסקנים מקומיים בצרתם והללו החלו לקשר ביניהם לבין גבירים שונים. אחד העסקנים שלח אותם לאיזה עשיר אחד שגר בעיר מסוימת במרחק של כמה שעות נסיעה.

אבי המשפחה נסע לעשיר, ומפאת הדחיפות לא חשב איפלו לקבוע פגישה אלא 'נחת' אצל העשיר בבית ודפק על דלת חדרו. העשיר שפתח את הדלת, ראה יהודי מארץ הקודש ומיד שאל אותו: האם אתה הוא ר' יעקב מירושלים??

הנ"ל שאכן עונה לשם יעקב וגר בירושלים הנהן בראשו, ומשראה זאת הגביר – הוציא לו מעטפה סגורה, לחץ את ידו ופטרו לשלום.

יעקב יצא מבית הגביר אל הרכב ומה נדהם כשפתח את המטעפה וראה צ'ק על סך מאה אלף דולר – הסכום של הניתוח!

תוך הודיה גדולה לקב"ה על החסד שעשה עמו, שעט יעקב אל בית הרפואה, מסר את הצ'ק לרופאים והללו אכן ניתחו את הבן שיצא מכלל סכנה ולאחר זמן מה השתקם ושב לבריאותו כבתחילה, ומשסיימו את הטיפולים – שבה כל המשפחה לארץ.

לאחר מספר ימים קיבל יעקב טלפון מאיש שהזדהה כיעקב, הגר בירושלים, ומבקש לקבל את הצ'ק שקיבל הנ"ל מהגביר.

מסתבר ש'ר' יעקב מירושלים' שחיפש הגביר הוא מנהל של מוסד חינוכי גדול בירושלים, ששמו זהה לשמו של אבי הילד שעבר את הניתוח, ולאחר משא ומתן מושך של מספר חודשים הסכים הגביר לתת לו תרומה גדולה של מאה אלף דולר, ואף הוא היה בדרכו לגביר באותה שעה ובאותו יום, אך בהשגחה פרטית מופלאה ועקב תאונה שקרתה בכביש בו נסע – התעכב מספר שעות עד שהגיע לבית הגביר, בו עבר כבר יעקב מיודענו ולקח את הצ'ק. כשבא הוא לבית הגביר – גילה זאת, ובכל כוחו ניסה לאתר את האיש שקיבל את הצ'ק במקומו, ודורש הוא את כסף התרומה המגיע למוסד.

ונשאלת השאלה: האם יעקב אבי הילד החולה חייב להחזיר את התרומה לגביר או להשיג תמורתה את הכסף למנהל המוסד החינוכי? ומה יעשה העשיר – האם חייב לתרום מאה אלף דולר שוב לצדקה בעבור התחייבותו?

תשובה בקצרה: יעקב אבי הילד אינו חייב להחזיר את הכסף לאיש (לא לגביר ולא למנהל המוסד). כמו כן העשיר פטור מעיקר הדין לתת שוב את התרומה, אך מצד היושר וודאי שראוי לגביר לתרום שוב עבוד המוסד החינוכי.

תשובה בהרחבה: ראשית נקדים ונאמר שאין כאן שום מעשה גניבה מצד יעקב אבי הילד, ששמו כשם מנהל המוסד, והוא לא ידע לפני כן מהמשא ומתן שהיה בין הגביר ליעקב מנהל המוסד.

כמו כן מכיוון שמנהל המוסד לא קיבל את הצ'ק לידיו, אזי אף לסוברים שצ'ק הוא כקבלת כסף ממש (וכ"ש להסוברים שהצ'ק הוא רק הוראה לבנק לתת כסף אך אינו חשוב כלום מצ"ע) – לא זכה המנהל בתרומה. נמצא שהכסף שקיבל אבי הילד היה שייך לעשיר, ולא של המוסד.

אמנם בהשקפה ראשונה נראה שהעשיר יכול לבוא ולומר: טעיתי, אנא הבא את הכסף בחזרה, שהרי ברצוני לצאת ידי חובת הצדקה שהבטחתי לתרום למוסד זה.

אולם האמת היא שמרגע שהתחייב לתת סכום של מאה אלף דולר לצדקה (ולא משנה איזה צדקה) – הרי שחל עליו חיוב מדאורייתא לתת לעניים את הצדקה, ונפסק בהלכה שבצדקה לעניים ולתלמוד תורה אין את הכלל של 'אמירתו לגבוה – כמסירתו להדיוט', ע"כ זה שהתחייב להעביר את הכסף למוסד אחד, לא הופך את הכסף להיות שייך למוסד הזה דווקא (עד שיזכה בו מנהל המוסד).

והיות ולרוב הפוסקים מותר לכתחילה לשנות מצדקה לצדקה – יכול אבי הילד לטעון: אתה רצית לתת כסף לצדקה – נתת כסף לצדקה! מטרה זו, מטרה אחרת – בכל מקרה הכסף שלך עשה צדקה, ובעצם – הוא כלל לא שלך אלא היית כגבאי צדקה המעביר את הכסף לצדקה ומשהגיע הכסף לצדקה אין לך (לגביר) כל צד בו.

ויותר מכך נראה לומר, שגם לסוברים שבצדקה אמרינן 'אמירתו לגבוה – כמסירתו להדיוט' (ואז לכאורה לא ניתן לשנות מצדקה לצדקה, כיון שהוקנה כסף זה לצדקה זו בלבד), היינו דווקא כאשר ישנו עני ספציפי המקבל את הצדקה, אך במוסד שלם – הרי ברור שהכסף לא הוקנה לכל תלמיד אישית, אלא למנהל בלבד שיכול לעשות בו ככל אשר יחפוץ, ומנגד המנהל אינו אלא כגבאי צדקה לחלק את הכסף הזה בין תלמידי המוסד, והיות ואין אדם מוגדר שאליו דווקא התחייב הגביר כסף (דזה שהתחייב הגביר לתת צ'ק ל'ר' יעקב מי-ם' אינו אלא סימן להיכר מנהל המוסד, שאינו לוקח הכסף לעצמו אלא למוסד שלם כנ"ל) – לא הוקנה הכסף עדיין לעני מסוים ויכול לשנות (לכתחילה) מצדקה זו לאחרת.

אכן העשיר יצא יד"ח צדקה שהתחייב (כנ"ל שלכתחילה יכול לכל הדעות לשנות מצדקה לצדקה אחרת), אמנם כיון שראוי להרבות בצדקה – כדאי לעודדו שלאחר שהשתתף בהצלת חיים ו'כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא', יתן תרומה גם למוסד החינוכי.