מהלכות החזר חוב

חיוב ההשבה כאשר ישנו ספק על עצם החוב

מי שלווה בעל פה סכום כסף מחבירו ולאחר זמן שכחו שניהם והם מסופקים כעת אם החוב נפרע או לא, מעיקר הדין הלווה פטור מלשלם את החוב^[1], אבל נחלקו הפוסקים אם יש עליו חיוב 'בדיני שמיים' לשלם למלווה את החוב^[2]. ולמעשה, המלווה לא יוכל לכפות את הלווה לשלם, אלא הדבר תלוי בבחירתו של הלווה אם רוצה להיות נקי כלפי שמיא. במקרה ששניהם זוכרים שלא שילם את החוב אלא ששכחו את גובה החוב, העיקר להלכה שהלווה צריך לשלם את מה שברור לו שחייב ונפטר בזה בדיני אדם ובדיני שמיים^[3]. ויש אומרים שאינו יוצא ידי חובה כלפי שמיא עד שיתפשר עם המלווה בסכום שיסכים עליו כפי יכולתו^[4].

במקרה ששניהם מסופקים בעצם החוב, כגון שטוען אחד על חברו "כמדומני שאתה חייב לי 100₪" וגם השני לא זוכר אם אכן חייב, אינו חייב כלל לשלם את החוב, אפילו כדי לצאת ידי שמיים^[5]. מלווה שיש בידו שטר חוב עם חתימת עדים שכתוב בו שהלווה לחבירו סכום מסויים אבל אינו זוכר אם הלווה פרע את החוב או לא, אם הלווה טוען שפרע, אינו צריך לשלם את החוב על אף שהשטר מכחיש את החזרת החוב, אולם אם לאחר מכן טוען המלווה שעיין בחשבונותיו ונזכר בוודאות שהלווה לא פרע, חייב לשלם^[6].

אדם שתובע מחבירו חוב כספי שהלווה או שחייב לו בעל פה, וחבירו לא זוכר את החוב, מן הדין הוא פטור מלשלם, אבל אם רוצה לצאת ידי שמיים, צריך לשלם. ואם החייב זוכר את החוב אלא שהוא מסופק אם החזיר את החוב או לא, חייב הוא לשלם מן הדין^[7].

חיוב ההשבה כאשר הלווה מסופק האם פרע חובו

כל האמור בזה הוא במצב שהבעל חוב תובע את חובו, אפילו שתביעתו היא רק מכוח הספק כדלעיל, אולם כאשר הבעל חוב לא תובע כלום אלא שהחייב שמסופק אם החזיר את חובו פנה מיוזמתו לבעל חובו ושטח בפניו את ספקו והבעל חוב משיבו שאינו זוכר אם אכן פרע, או שיודע בוודאי שלא פרע אלא שלא זוכר אם חייב לו כלל^[8], מן הדין פטור החייב מלשלם, אבל אם רוצה לצאת ידי שמיים, חייב לשלם. ואם גם החייב מסופק בעצם החוב ואינו זוכר אם חייב כלל, כיון שבעל החוב לא תובעו, פטור מלשלם גם בדיני שמיים^[9].

כמו כן חייב שפנה לבעל חובו והודיע לו שחייב לו סכום כסף, והבעל חוב משיב שיודע בברור שאינו חייב לו כלום, פטור החייב מלשלם וזאת למרות שברור לו שחייב^[10].

^[1] שו"ע חו"מ סע"ה סי"ח. אבל אם יש שטר ביד הבעל חוב, יכול לגבות את החוב (שו"ע ספ"ב ס"ב).

^[2] מחלוקת רשד"ם ותומים עם הש"ך שם ס"ק סו.

^[3] שו"ע חו"מ סע"ה סי"ח ובש"ך ס"ק סז בשם הירושלמי.

^[4] אבל אם המלווה בטוח שלא הלווה פחות מסכום מסויים והלווה מסופק, צריך לשלם לו את הסכום שזוכר (שו"ע שם סי"ט).

^[5] שו"ע אדה"ז חו"מ הלכות הלוואה סל"א ומשמעות הסמ"ע שם ס"ק סט.

^[6] שו"ע חו"מ סנ"ט.

^[7] שו"ע חו"מ סע"ה ס"ט.

^[8] ש"ך סע"ה סק"ל.

^[9] שם ס"י. וכן אם מסופק האם פרע את כל החוב, חייב לצאת ידי שמיים ולשלם את הסכום שמסתפק בו. (ואין בזה איסור ריבית, פת"ח הלכות הלוואה פ"ב הע' עט).

^[10] דאנו דנים לשון זו כמחילה גמורה, כדאיתא בשו"ע שם סי"ב. ואפילו אם הבעל חוב חוזר בו אח"כ ואומר שטעה ואכן חייב לו, אינו יכול לחזור בו (ש"ך וסמ"ע שם וכ"כ התומים).