מדייק הרבי שמדברי הרמב"ם משמע שהטעם למצוות "הקהל" הוא – לחזור ולחיות מזמן לזמן את מעמד הר סיני מחדש! כיוון עיקר החידוש שבמעמד הר סיני ובמתן תורה לא היה בלימוד התורה ושמיעת מצוות ה', אלא שהיה באופן של ראייה, כמו שכתוב "וכל העם רואים את הקולות גו'" (שמות כ, טו) "אתם ראיתם גו'" (שם, יט), "הראנו ה' אלוקינו את כבודו גו'" (דברים ה, כא), וכל זה היה "בעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו" (שמות כ, טו). וכידוע שאינה דומה ראייה לשמיעה: ששמיעה היא מרחוק (ולכן ביכולתה לתפוס רק דבר רוחני כמו קול וכהאי גוונא, ונתפס רק בשמיעה – הבנה והשגה, רוחניות האדם), מה-שאין-כן ראייה היא מקרוב (ולכן ראייה תופסת בדבר גשמי, וגם פועלת על גשמיות גופו עד שהדבר הנראה מתאמת אצל הרואה), וכן היה במתן-תורה ש"כל העם רואים את הקולות" – רואים את הנשמע, ולכן נתאמת אצל כל אחד ואחת מישראל ש"אנכי ה' אלוקיך" וכו'. וזהו הטעם למצוות "הקהל": בכדי שהדור שלאחרי מתן-תורה והדורות הבאים "יראו את ה' אלוקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת" – לא די בזכירת מעמד הר-סיני, שזוכר דבר שהיה בעבר, שאז האדם הוא בריחוק מהדבר; אלא צריך להיות עניין מיוחד – מצות "הקהל", שכל ישראל, אנשים נשים וטף, נקהלים יחד כמו במעמד הר סיני "ויראה עצמו כאילו עתה נצטווה בה ומפי הגבורה שומעה שהמלך שליח הוא להשמיע דברי האל" (לקו"ש חל"ד ע' 192-3).
הקהל מדבר
0 תגובות
הצטרפו לשיחה והשאירו תגובה
הוספת תגובה