מנהג חב"ד בחנוכת הבית

המנהג לחנוך בית חדש מרומז בתורה: "מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו", מסביר רש"י: "ולא חנכו – לא דר בו, חנוך לשון התחלה".

מנהג זה מופיע במפורש במדרש הכותב שה' ברא את העולם בשישה ימים, נח בשיעי ובירך וקידש את העולם, כמו שאדם בונה את ביתו ואחר כך עושה יום טוב (נ.א. הילולה) ומברך שהחייחתנו.

במקומות שונים נהוג ללמוד ולומר שירות ובקשות בעת חנוכת הבית, אך בחב"ד לא נהגו כך.

מסופר על הרבי מהר"ש: "באחת מנסיעותיו של כ"ק אדמו"ר מהר"ש ממעיינות המרפא בקארלסבאד לליובאוויטש עבר דרך קישינוב שם התקיימה חגיגת חנוכת הבית לאחד מהגבירים מבין חסידי חב"ד שהתגוררו בעיר. מששמע החסיד על דבר בואו של הרבי, החליט להתעכב עם החגיגה על מנת לזכות שהרבי ישתתף בשמחתו הפרטית. לקראת בואו של הרבי קישט הגביר את כל הרחוב וסידר לאורכו שולחנות מלאים בדברי מאכל משובחים, נגנים וכלי זמר. כאשר הגיע סוף סוף עגלתו של הרבי התקבצו רבים מבני העיר סביבו וחיכו למוצא פיו. הגביר שאל את הרבי מה עליו לעשות בטקס החגיגה, והרבי ענהו שעליו לספור כמה פתחים יש בחצר ולאחר 30 יום לקבוע מזוזה כפי הנפסק בשו"ע (-דין זה שייך רק בתושבי חו"ל).

"הגביר לא הסתפק בתשובה זו ויחד עם אחד מזקני החסידים ניסה להפציר ברבי שיצווה לומר את מזמורי התהלים ופרקי המשניות כפי הסדר המופיע בספרים שונים. "היכן כתוב לומר מזמורים אלו"? הקשה הרבי. "בסידור יעב"ץ, בספרי חסידי פולין ועוד כמה מקומות" –  ענה החסיד. "אצלנו – השיב הרבי – מקובל ש'כתוב' זה רק מה שמופיע בגמרא, במדרש, בזוהר הק' ובעץ חיים. יותר מזה אין "עס שטייט" (=כתוב)"… הרבי בירך, אמר לחיים והמשיך לדרכו".

מסיפור זה יוצא שלא צריך לומר את כל התפילות והבקשות השונות, אלא פשוט לערוך התוועדות עם דברי תורה מרבותינו נשיאינו וכן יתר ההוראות לכניסה לבית וכפי המובא לקמן.

מהוראותיו של הרבי לגבי כניסה לדירה חדשה:

א: להכניס חת"ת. ב: לקבוע מזוזה מיד עם הכניסה (בחו"ל ללא ברכה). ג: לקבוע בקיר הבית קופת צדקה. ד: ללמוד עם ילדים בבית. ה: לערוך התוועדות חסידית ולדבר בה ממאמרי רבותינו נשיאינו בלל ונשיא הדור בפרט. ו: להכניס לבית לחם ומלח.