מעלת הדקדוק במנהגי חב"ד

"הכלל שמנהג ישראל תורה הוא, הוא בפרט במנהגי החסידים אשר הם תורה שלמה".

על פי תורת החסידות תופשים מנהגי ישראל בכלל ומנהגי החסידים בפרט, מקום חשוב ביותר. רבותינו נשיאנו דייקו מאוד במנהגים וישנם ביטויים של הרבי הריי"צ והרבי המבטאים את חשיבותם ואת הצורך לנהוג בהם ולהקפיד על קיומם.

אודות המקור למנהגי חב"ד הרבי כותב שהוא קיבל אותם מהרבי הריי"צ והרבי הריי"צ קבלם מאדמו"ר הזקן, את חלקם קיבל אדמו"ר הזקן מהרב המגיד, שקיבל רובם מהבעל שם טוב, שקיבלם ממורו ורבו אחיה השילוני שקיבלם מפי משה רבינו ע"ה.

מנהגי חב"ד הינם על פי נגלה דתורה, פנמיות התורה וההלכה, וכלשונו של הרבי: "תורתנו הקדושה היא תורה אחת, ופנימיות התורה (ומנהגי') וחלק ההלכה שבתורה הריהם 'כולא חד' – וכנאמר בזוהר שנגלה דתורה ונסתר הם כגוף ונשמה, היינו שכל חלקי התורה מתאימים אחד עם רעהו ועולים בקנה אחד; ומזה מובן שהמנהגים של גדולי ישראל (וההולכים בעקבותיהם) שתכנם לכתחילה מיוסד על פנימיות התורה, הרי הם חייבים להיות בהתאם לענינם על פי הלכה. ו(שברור הדבר אשר) אי אפשר שיהי' בהם ענין של 'קולא' או 'דיעבד' ח"ו".

ברם מנהגי חב"ד אינם רק על פי ההלכה אלא אף יותר מזה, וכפי שאמר הרבי הריי"צ: "מנהגי ליובאוויטש מיוסדים לא רק על הלכה או על הידור מצוה, אלא גם על ענינים רוחניים הנוגעים בנפש. הם מעמידים את הלך הרוח הכללי של יהודי על בסיס של עבודה, שהוא ובני ביתו מוארים ברוח הטהרה שהמנהגים מביאים אתם".