מקום הדלקת נרות שבת

נהוג בחב"ד להדליק את הנרות על שולחן הסעודה (אא"כ אי אפשר אחרת, כמובא לקמן). הטעם למנהג זה:

במקורות הובאו טעמים שונים להדלקת הנר, העיקרים שבהם:

1. שלא יכשל האדם בחפצים המונחים על הרצפה. טעם זה הנו משום שלום בית. שלום הבית שייך הן מכיוון שלא נעים לאכול בחושך והן מכיוון שדבר זה יכול לגרום למריבה בין איש לאשתו.
2. משום כבוד, וזאת משום שאין סעודה חשובה בלא אור בכלל ואור נרות בפרט.
3. משום שישנו עונג באכילה במקום שיש בו אור בכלל ואור הנר בפרט.
4. מצד שתי הטעמים: משום שזהו כבוד השבת ועונג לאדם.

להלכה פוסק אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך שהדלקת הנר נתקנה בשביל שלא יכשל בחפצים, ברם יש לנר שבת שייכות גם לטעמים הנוספים – עונג וכבוד השבת. לכן עיקר מצוות הדלקת הנר הינה במקום שאוכלים בו, כי שם יש את כל הטעמים.

מכיוון שהיום הבתים מוארים באור החשמל ולכן אדם לא יבוא להיכשל בחפצים, הדלקת נר שבת הינו בעיקר מצד כבוד ועונג שבת.

מכיוון שכן כתבו רבים מהפוסקים שנר שבת צריך להיות על השולחן, כן נהגו רבותנו נשיאינו וכן הוא מנהג חב"ד.

לפועל כשהרבי היה בביקור במכון חנה הרבי שאל היכן הנרות, כשהראו לרבי שהם מונחים על שולחן בצד הרבי אמר: אני משתומם על שאינם יודעות כי בשבת וחג הנרות צריכים להיות על השולחן.

ברם מכיוון שישנם בתים שיכול להיות סכנה בנרות על השולחן עקב הילדים וכדומה, ניתן להשים בצד (עדיף דרום) ובמקום שהם נראים בעת הקידוש.

מעניין לציין 2 טעמים נוספים להדלקת הנר:

1. בשבת אנו מקבלים נשמה יתרה, מכיוון שכתוב 'נר ה' נשמת אדם', אנו מכבדים את השבת על ידי הדלקת נר המאיר את הבית ומוסיף עונג ואור בנשמה.
2. על פי חסידות: נרות השבת מביאים את אור התורה ('נר מצווה ותורה אור') לבית, אור זה מציל את בני הבית מלהיכשל במכשולי העולם הזה. במילים אחרות: העולם הינו חשוך, על ידי הדלקת הנר מוסיפים אור אלוקי המאיר את החושך.