מקרא מגילה

ממתי ניתן להתחיל לקרוא את המגילה של הלילה?

מן הפסוק: "אלקי אקרא יומם . . ולילה" למדו חז"ל שיש לקרוא את המגילה גם בלילה, אף שעיקר מצוות קריאת המגילה היא ביום. וכיוון שקריאתה ביום היא העיקר, לכן יש שכתבו שמי שביכולתו לשמוע מגילה רק פעם אחת יעדיף את הקריאה של היום; אולם למעשה הכריעו הפוסקים שמי שביכולתו לשמוע מגילה בלילה חייב לנצל הזדמנות זו, אף אם ע"י זה מטיל בספק את האפשרות לקרוא ביום, וישתדל לקרוא גם ביום; ולפי זה המזכים את הרבים במקרא מגילה, ואין ביכולתם לזכותם גם בלילה וגם ביום, ינצלו את ההזדמנות הראשונה ויקראו בלילה ובעז"ה אם יתאפשר להם יצאו למבצע פורים אף ביום. ואף שכל הלילה כשר לקריאת המגילה, לכתחילה יש להקדים ולקוראה בתחילת הלילה^[1].

בעת הקריאה בציבור טוב שיעמדו מימינו ומשמאלו של הבעל קורא. ויכוון הבעל קורא להוציא ידי חובה את כל השומעים וכן השומעים יכוונו לצאת ממנו; ואין לעשות "הפסק" עד לאחר סיום ברכת "הרב את ריבנו", את הקריאה יש לשמוע ישירות מפי הבעל קורא ולא באמצעות רמקול, טלפון ורדיו וכדומה. מי שלא הצליח לשמוע תיבה או פסוק, ישלים את החסר מיד, וגם אם אינו יכול לעשות זאת מתוך מגילה כשרה, יקרא מיד בעצמו עד מקום שהקורא אוחז בו^[2].

הבעל קורא ואף השומעים כופלים את המגילה כאיגרת לשלושה חלקים עד לאחר סיום הברכה שבסיום הקריאה, ויש להיזהר בכבודה ושלא תיגרר על גבי הקרקע. בקריאת המגילה נהוג להכות כשמזכירים את המן במקום שנזכר המן בתואר כלשהו: "האגגי", "הרע" וכדומה". בעת הקריאה נוהגים שכופלים וקוראים כשתי המסורות בפסוק (ח, יא): "להרוג ולאבד" ואח"כ אומרים "ולהרוג ולאבד", וכן קוראים בפסוק (ט, ב): "ואיש לא עמד בפניהם" ואח"כ אומרים "ואיש לא עמד לפניהם". מנהג נוסף בקריאת המגילה שהקהל אומרם בקול רם את פסוקים: ב, ה; ח, טו; ח, טז; י, ג, ואח"כ הבעל קורא חוזר וקורא אותם. כמו כן כשמגיעים לעשרת בני המן הציבור קורא אותם תחילה ואחריהם הבעל קורא חוזר וקורא אותם. וצריך לקוראם בנשימה אחת, החל מהמילים "חמש מאות איש" (ט, ו) עד לאחר תיבת "עשרת" (ט, י). לקראת סוף קריאת המגילה כשמגיעים למילים: "האיגרת הזאת" (ט, כו) וכן "איגרת הפורים הזאת השנית" (ט, כט) נוהגים לנענע את המגילה^[3].

עד מתי ניתן לקרוא את המגילה של היום בברכותיה?

קריאת המגילה ביום היא בתפילין דרש"י, וקוראים את המגילה בשלוש ברכות, כולל "שהחיינו", ובברכת שהחיינו יכוונו גם על מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים וסעודת פורים. זמן קריאת המגילה ביום לכתחילה מהנץ החמה, ובשעת הדחק מעלות השחר. וזמנה הוא עד השקיעה, ולאחר השקיעה קוראים אותה ללא ברכה עד צאת הכוכבים^[4].

^[1] תהלים כב, ג; מגילה ד, א; טוש"ע ונ"כ או"ח ר"ס תרפז (וראה שע"ת שם סק"א); וראה שו"ת רדב"ז ח"ד סי"ג הובא בקו"א לשו"ע אדה"ז סרע"א סק"א; ראה מ"ב וביה"ל סו"ס תרצב; נטעי גבריאל פורים פמ"ב ס"ו. הלכות ומנהגי חב"ד עמ' 150. קובץ 'התמים' גיליון כ"ז עמ' 55.

^[2] טוש"ע או"ח סתר"צ סי"ד (כוונה); שם סתרצ"ב ס"ב; שו"ת נוב"י קמא או"ח סמ"א (האיסור לשוח); פמ"ג סתר"צ א"א ז (מי שהחסיר); מקו"ח סתרצ"ב (עמידה לצדי הש"ץ); לקו"ש ח"ט ע' 336, חכ"א ע' 496 (טלפון או רדיו).

^[3] טוש"ע או"ח סתר"צ סט"ו וסי"ז; כה"ח שם סקק"ב-ג; ספר המנהגים חב"ד ע' 73; וראה שיחת פורים ה'תשט"ז (תו"מ חט"ז ס"ע 154 ואילך, שיש לכרוך המגילה לאחר הברכה שבסוף קריאתה).

^[4] טוש"ע ונ"כ או"ח סתרפ"ז ס"א (וראה מ"ב שם סק"ה-ו (זמנה)); מג"א סתרצ"ב סק"א ובפמ"ג א"א שם אודות ברכת שהחיינו של היום והכוונה בה על יתר המצוות; וראה פס"ד להצ"צ בסופו; שער הכולל פמ"ז; ספר המנהגים חב"ד ע' 73.