נטילת ד' מינים אחרי שבירך עליהם קטן

האם גדול יכול לצאת ידי חובת מצות ד' מינים, כאשר ד' מינים אלו ניתנו לקטן מקודם לכן?

נאמר במשנה^[1] שקטן היודע לנענע חייב בלולב, היינו שאביו חייב לחנכו במצות לולב. ובגמ'^[2] אמר ר' זירא שלא להקנות לולבו לתינוק ביו"ט הראשון משום שהוא יודע לקנות, ואינו יודע להקנות. ולכן נפסק להלכה ביום א' של סוכות, גדול אינו יכול לצאת ידי חובת מצות ד' מינים, כאשר ד' מינים אלו ניתנו לקטן מקודם לכן^[3]. אך ביום ב' של סוכות, גדול יכול לצאת ידי חובת מצות ד' מינים לאחר ד' מינים אלו ניתנו לקטן מקודם לכן מכיוון שהחיוב הוא מדרבנן, והרי מדרבנן הקטן יכול להקנות לגדול, ואפשר לצאת ידי חיוב דרבנן על ידי קנין דרבנן^[4].

ודנו הפוסקים האם קטן יכול לברך על ד' מינים (מצד דין חינוך) כאשר הם אינם שלו (לולב שאול), ואמנם ישנם פוסקים המקילים בזה, אבל לדעת רוב הפוסקים אינו יוצא בשאול בין ביום הראשון ובין ביום השני, וכך נוהגים למעשה. אך הקטן יכול להקנות לקטן אחר^[5].

האם קטן יכול לְזַכּוֹת אדם אחר במצוה זו בימים הנ"ל עם ד' מינים השייכים לאדם שלישי (כגון במבצעים)?

כתבו האחרונים^[6] שאין לקנות ד' מינים מקטן העומד בשוק ומוכר ד' מינים (והדבר מצוי הרבה ובעיקר בערבות והדסים, וצריך ליזהר בזה). עם זאת כאשר המינים שייכים לגדול אפשר לקנות מקטן העומד בדוכן^[7]. ואף שאמרו חכמים שאין שליחות לקטן^[8], כאן אין זה מדין שליחות אלא נחשב הדבר כאילו האחד עומד במרחק מה מחבירו ורוצה לתת לו מתנה על מנת להחזיר על ידי שבנו הקטן יעביר לו את המתנה, שודאי שניתן לתת מתנה באופן זה. ואפילו שאח"כ מעביר הקטן לעוד אנשים, אין בכך כלום משום שבאף אחד מהמעברים האלו אין הקטן קונה, אלא מעביר בעלמא, וגם כשמחזירו לאביו אחר שהביא לאנשים אחרים אין בכך כלום, שלא קנה כלום^[9].

ולכן מותר להעביר על ידי ילד כשלא מדובר על קנין על ידו אלא רק העברה בעלמא, והיא תועלת גדולה במבצע לולב ביום הראשון כשרוצים לְזַכּוֹת גדולים ברי חיוב דאורייתא על ידי ששולחים להם את הד' מינים על ידי קטן^[10].

^[1] סוכה מב, א.

^[2] שם מו, ב.

^[3] וראה פרטי הדינים בזה בטוש"ע ונ"כ באו"ח סתרנ"ח ס"ו.

^[4] הנה, נחלקו הראשונים אם הדברים הפוסלים ביום הראשון פוסלים גם ביו"ט השני בחו"ל. לדעת הרמב"ם (הל' לולב פ"ח ה"ט) אינם פוסלים ביו"ט השני בחו"ל, והראב"ד (שם) חלק עליו וסובר שאכן הם פוסלים ביו"ט שני של גלויות כדין יום הראשון של החג. והר"ן (סוכה יד, א) הסיק לחוש משום ברכה לבטלה ולכן ניטלין ביו"ט שני כדעת הרמב"ם אבל בלא ברכה לחוש לדעת הראב"ד. וכן פסק בשו"ע (או"ח סתרמ"ט ס"ה), וכתב הרמ"א דיברך על של חבירו ואח"כ יטול את שלו וכן כתב כל זה בשו"ע אדה"ז (שם סכ"א), ע"ש הפרטים בזה. והט"ז (שם סקי"א) כתב שהוא הדין בשאול שהוא פסול ביו"ט שני בחו"ל, והביאו אדה"ז במוסגר, וא"כ אין זו דעתו המוחלטת לפסוק כן למעשה. ולכן אפשר לסמול להקל וכנ"ל. ולכן לענ"ד, הדבר ברור כשמש מדוע כל הראשונים והשו"ע ושאר הפוסקים (מלבד הפמ"ג) סתמו וכתבו שאחרי שיצא בו גדול ביום הראשון יכול לתנו לקטן ולא הזכירו כלל שום שאלה לגבי הגדול ביום השני דגלויות, משום דסבירא להו דביום השני שפיר יוצא ע"י שהקטן נותן לו.

^[5] דחיובם דרבנן וקנינם דרבנן.

^[6] כתב סופר סי' קכח-קכט, הובא בביה"ל סי' תרנח ד"ה לא יתננו.

^[7] בקובץ 'מבית לוי' תשרי תשנ"ח ח"ב ע' ה', ומופיע ג"כ בחוברת ד' תשנ"ד ע' סג.

^[8] ב"מ עא, סע"ב.

^[9] באו"ה סי' תרנח סע' ה' ד"ה והאחרון.

^[10] ליתר הרחבה ראה מ"ש בעניין זה בספר 'הלכה למעשה' מועדים (מהדורת תש"פ) בשו"ת ס"י.