למעשה הבדיקה נעשית כפי שכותב השמ"ח (לט,ב) "בדיקה זו היינו שיכניס הבודק ידו לפנים בנחת וימשש בכל חלקי הריאה במתון וישוב הדעת להרגיש אם אין בה חסר או חליף או סרכות וכל שאר טריפות התלוים בריאה, ובודק זה צריך שיהיה מומחה לא מיבעיא שצריך להיות בקי בכל דיני בדיקות הריאה אלא גם צריך שיהי' בקי ביד ובהרגש ויודע כל צורת הריאה ומקומה ודרך הנחתה בתוך הבע"ח"
סדר בדיקת הריאה ע"פ גדולי הפוסקים הוא בשלושה חלקים:
- כתב הבית דוד כי הבדיקה נעשית בעוד הבהמה מוטלת על הארץ. – למעשה בזמננו בודקים לא מיד אחרי השחיטה בעוד הבהמה שוכבת בקרקע, אלא לאחר השחיטה, תולים את הבהמה כשהיא עדיין מפרכסת, ומעלים אותה למעלה, במנוף חשמלי ומעבירים אותה ממקום השחיטה למקום בדיקת הריאה.
כל הפוסקים כתבו שהם בדבר חשש שהרי כל הטעם שכתבו לבדוק בשכיבה הוא מפני: א. משום דבאיזהו מקומות רגילים הקצבים לנענע הבהמה בעת שמושכין אותה ברגליה לתלותה וע"י אותה נענוע מתנתקין מסרכות, ב. משום דכשתולין הבהמה מושכין הבני מעיים והושט.
כאשר במציאות שלנו עצם העברה לא ממקום למקום ע"י המנוף החשמלי אין בזה שום חשש של ניתוק סרכות. ואדרבה כיום כאשר הבדיקה נעשית במקום מיוחד יש פחות לחץ וניתן לבדוק במתינות יותר מאשר במקום השחיטה -כפי שהאריך בכל זה בתשובות והנהגות כרך ג סימן רמד, ובספר מרא דשמעתא אות שס"ט.
אמנם גם כיום לעיתים יש חשש של נענוע פנימי של הוושט שעשוי לגרום לניתוק סרכות וחובה לעמוד על כך שזה לא יקרה, ואין כאן המקום להאריך בזה.
- מוצאים את הכרס קודם בדיקת הריאה – כפי שכתב בספר תורת הזבח הספרדים [אות ב' סי' ח ס"ק י].
- כתב הבית דוד, 'הבודק חותך בנחת לצד הצלעות ופותח הטרפש'. היינו שהבדיקה נעשית ע"י פתיחת פתח בטרפש המכסה את בית החזה אשר בתוכו נמצאת הריאה. ולא ע"י בקיעת צלעות החזה, דאף שבאופן כזה עומד הריאה גלויה וברורה. עכ"ז יש בזה חשש גדול שמא בעת הבקיעה ינתקו יקרעו סירכות, ולכן פותחים דרך הטרפש, שאף שאין הריאה גלויה להעין – עכ"ז בכך אין חשש של ניתוק סירכות. וכן כתב בשו"ת דבר שמואל סי' רמ"ה, תורת הזבח סי' מ ס"ק א, בית אפרים סעי' כה ועוד.
אמנם אף בפתיחת הטרפש יש להיזהר הרבה שלא לנתק סירכות, כפי שכותב השמ"ח [ס' לט סעי' ג] 'וכשבא להכניס ידו יחתוך בנחת לפתוח הטרפש, ויטה לצד הצלעות ולא יותר מכדי כניסת ידו, שלא יחתוך שם איזו סרכא. ויש שאין חותכין הטרפש בסכין כ"א בצפורן מפני חששא זו, ויש חותכין נקב קטן רק להכניס אצבעו ולבדוק סביב ואח"כ מרחיב הנקב'.
אף ראוי וכדאי כי הבודק הוא זה שיפתח את הטרפש ולא פועל נכרי, כפי המובא דרכ"ת סל"ט ס"ק כ"א שהגאונים אשר ישבו כסאות למשפט בק"ק בריסק דליטא התקינו שהשו"ב בעצמו מחויב לפתוח החצר הכבד הוא ולא אחר דוקא, והכה"ח סימן ל"ט אות ל"ד כתב שאם הגוי פתח את הטרפש שלא לעיני הבודק יש להטריף את הבהמה.
על הבודק פנים נפסק בשו"ע יו"ד לט סעיף יג כי 'ומכל מקום צריך להיות הבודק ירא א-לוקים'. כתבו הפוסקים (בית דוד יסודי הבית סי' לט ס"ק ג,ג.) כי הבודק צריך שיהיה מומחה. לא מיבעיא שצריך להיות בקי בכל דיני בדיקות הריאה, אלא צריך גם כן שיהיה בקי ביד ובהרגש ויודע כל צורת הריאה ומקומה ודרך הנחתה בתוך הבעל חי (שמלה חדשה סעיף ב). וכמו שהרבה יראת שמים צריך לבדיקת הסכין – כמו כן צריך לבדיקת הריאה. וצריך שיבטל ויסיר מלבו כל מחשבות זרות שהם שלא מענין הבדיקה, ויתנהל לאט במתון ובישוב הדעת לחפש בכל מחבואי הריאה (בית אפרים סעיף קעה), ולא ידבר עם שום אדם בעת הבדיקה (ספרי שחיטות ובדיקות).
הקהל מדבר
0 תגובות
הצטרפו לשיחה והשאירו תגובה
הוספת תגובה