סכינים כפי דעת אדה"ז

כולם יודעים שאדה"ז תיקן סכינים לשחיטה, ודווקא סכינים מלוטשים. העולם רגיל לומר שהיום כולם משתמשים בסכינים מלוטשים, ומה החידוש המיוחד בימינו של סכינים בחב"ד, כפי שנהוג בכשרות  שאנו נותנים למוצרי "תפארת אנ"ש"?

על מנת להבין זאת נתבונן מעט בסוגיא עקרונית זו:

הלומד את הסוגיא ומעיין ברצון אדה"ז בסכינים המלוטשים, כפי שמבאר אדה"ז בשו"ת שלו [סי' ז וראה גם בשו"ע אדה"ז יו"ד סי' יח קו"א ג], יראה שעד זמנו של אדה"ז השוחטים העדיפו כי הסכין יהי' חד למרות שבכך הסכין איבד מחליקותו בהסתכמם על כך שישנם דעות המקלות בהגדרת 'פגימה', ובלשון אדה"ז "יען כי הנה רוב השוחטים בסכינים שאינן מלוטשים המומחים משחיזין הסכין להיות חדה הרבה ואזי אינה חלקה כל כך".

אך אדה"ז בא לתקן את המצב ולאפשר כי עם היות שהסכינים יהיו חדים. ביחד עם זה, הם יהיו חלקים בתכלית אף לפי הדעות המחמירות ביותר. שהסכין תהיה חלקה לגמרי ללא כל הרגשים כלל. כיון שבאם יש איזה הרגש בסכין יש בזה חשש של פגימה ובאם יש פגימה העוף/הבהמה אסורים באכילה מן התורה 'נבלה', וככל ספק של תורה כך גם כאן עלינו להחמיר.

אדמו"ר הצ"צ [בשו"ת יו"ד סי' טז] מאריך בביאור שיטת אדה"ז, בהקדים שבראשונים ובפוסקים יש מחלוקת רחבה מה ההגדרה של פגימה שפוסלת את הסכין, האם צריך ש'תאגור' צפורן או לפחות 'חוט השערה' או שבמשהו או שאפי' באיננה אוגרת כלל אלא שמרגישים משהו זה כבר פסול. והנה הצ"צ בתשובה שלו מסיק שאדמו"ר הזקן בתקנה של הסכינים המלוטשים, רצה שלכתחילה יהיו הסכינים חלקים ביותר כדעות המחמירות ביותר. "כהפמ"ג שכ' להדיא דלהרא"ה ורא"ש אפי' אינה אוגרת ואוספת שום דבר פסולה" עי"ש באריכות.

הצ"צ נוגע בתשובתו בעוד נ"מ מעניינת וחשובה למעשה, האם צריך לחוש לפגימה שנרגשת רק למומחה הרגיש ביותר ולא למומחה אחר, והצ"צ מסיק כי לכתחילה יש לחוש לרגיש ביותר עיי"ש.

אחיו של אדה"ז [המהרי"ל] ב'שארית יהודה' סי' יט, מוסיף שתקנת הליטוש באה כדי לאפשר להרגיש פגימה קלה ודקה מן הדקות.

היוצא מן האמור לעיל שרצון רבותינו נשיאנו, כי הסכינים יהיו חלקים ביותר לפי הדעות המחמירות ביותר, וסכין שיש בו הרגשה קלה הנכרת למומחים ובקיאים – אין לשחוט בא לכתחילה.