ספירת העומר בגאולה

נבאר יותר את השאלה. מצוות ספירת העומר כיום זכר למצווה המקורית. רק כשיבוא משיח נשוב ונקיים את המצווה כהלכתה. אם כן, מה יקרה אם משיח יבוא באמצע ספירת העומר? הרי מרגע שבא משיח, הופכת הספירה לשונה מבחינה מהותית, ולכאורה אי אפשר לראות בה המשך לספירת הימים הקודמים.
אי אפשר להתחיל את הספירה מחדש, משום שהמצווה היא לספור ממחרת היום הראשון של חג הפסח. חייבים אפוא להמשיך ולספור את הימים בהתאם ליום שבו אוחזים, אך זו כביכול ספירה תלושה – כלומר, ספירה שהתחילו אותה מהאמצע – משום שמבחינה מהותית, כאמור, אי אפשר לחבר אותה אל הספירה של זמן הגלות. לפיכך יש מקום לומר כי יהיה עלינו להמשיך לספור בלי ברכה, כמו מי שאיבד את רצף הספירה מכל סיבה שהיא.
נוסף לכך: הלא חיוב ספירת העומר מן התורה הוא "מיום הביאכם את עומר התנופה" (ויקרא כ"ג, טו) כלומר מיום הקרבת העומר. ובשנה זו, כשמשיח בא באמצע ימי הספירה הרי לא הקרבנו את העומר, ואם כן, האם לא נוכל עדיין לקיים את מצות הספירה כתיקונה, עד השנה הבאה?
אמנם בעל ה"מנחת אלעזר" מכריע, כי למעשה ברגע שיבוא משיח באמצע ימי הספירה נוכל להמשיך ולספור בברכה מן התורה, על פי דברי הרדב"ז שמבאר את הטעם לכך שלא מברכים 'שהחיינו' על ספירת העומר, כיון שמטרת הספירה היא להגיע ל"יום החמישים" – חג השבועות, ולכן ברכת שהחיינו שמברכים בשבועות עולה גם לספירת העומר.
אם כן, גם כשמשיח יבוא באמצע ימי הספירה ולא הקרבנו את קרבן העומר, נהיה חייבים לספור מן התורה כדי להגיע ליום החמישים, ומבחינה זו אין שום בעיה להחשיב את הספירה שלאחר ביאת המשיח כהמשך לספירה שלפני כן, שגם היא הייתה כדי להגיע אל היום החמישים.
מכאן המסקנה, שמיד בהתגלות הרבי מלך המשיח נוכל להמשיך לספור בברכה, ולקיים בזה את מצוות ספירת העומר מן התורה.