ערלה בגאולה

נאמר בגמרא: "עתידים אילנות [בימות המשיח] שמוציאים פירות בכל יום".

חז"ל מסבירים שלעתיד לבוא, עתידה הארץ להוציא פירות באותו יום שבו נזרעה, כפי שהיה בתחילת בריאת העולם. מציאות זו של ראשית ימי העולם, בו צמחו הפירות באותו יום שנזרעו, היתה זכר לנפלאות העתידות לבוא, כפי שנאמר בתהלים (קיא, ד): "זכר עשה לנפלאותיו".

גם בתקופת המדבר נעשה נס כזה, כפי שמתאר המדרש: "כיון שישראל יצאו ממצרים והיו מהלכים במדבר… היה כל שבט ושבט עושה לו אמת מים והיה נוטע בו תאנים ורימונים ועושים פירות בני יומן, כשם שהיה מתחילת ברייתו של עולם…" ממשיך המדרש ואומר, שכאשר נסתלקה הבאר, פסקה הנהגה שמימית זו, אך לעתיד לבוא יחזור המצב לקדמותו.

על פי זה, מתעוררת שאלה מעניינת. הרי ישנו איסור לאכול את פירות האילן במשך שלוש שנים מיום הצמיחה משום ערלה (ואף אסור למכרם או ליהנות מהם). אם כן, איזו תועלת תהיה מהצמיחה המהירה של פירות האילן?

יש המתרצים זאת על פי דברי ה'אבן עזרא', שהטעם לאיסור ערלה הוא מפני שבשלושת השנים הראשונות הפירות מזיקים, ולכן לעתיד לבוא, שהפירות יהיו משובחים וטובים מיד בצמיחתם, שוב לא יחול עליהם איסור ערלה ויהיה ניתן לאוכלם.

אמנם, ישנם שכתבו שגם בזמן הגאולה יחול איסור ערלה (ואדרבה, אז יהיה איסור זה מן התורה לכל הדעות), ולשיטתם צריך לומר, כי עיקר ההנאה תבוא רק לאחר שלוש שנים, שגם אז העץ ימשיך להוציא פירות בכל יום, וכבר יוכלו ליהנות מהפירות הללו.

הרבי מלך המשיח שליט"א אומר, כי הצמיחה המידית של הפירות נועדה לא רק להנאת האדם כי אם גם להדגיש שדבר ה' שולט בכל הבריאה ו"זהו החידוש שיהיה לעתיד לבוא בימות המשיח, שלא יהיה הפסק בין הפעולה והצמיחה בגשמיות, לפי שלעתיד יהיו הדברים הגשמיים בהתאחדות עם שרשם ומקורם – דבר הוי"ה", ולפי זה מובנת התועלת שבצמיחת הפירות גם בשנים הראשונות.