קדושת התינוק בהריון ולאחריו

ההנהגה עם תינוק קודם הלידה ואחריה

כיוון שישנה השפעה רבה לדברים ששומע התינוק או רואה על המשך חייו, ויתירה מזו הנהגת האם בתקופת הריונה משפיעה על התינוק, לכן מנהג נשים צדקניות שבתקופת ההריון ואפילו לפניה מוסיפות כמה וכמה ענייני זהירות והידור בתורה ומצוות לטובת הוולד, ומקפידות ביותר על כשרות המזון^[1], וכן שלא יראו תמונות וצעצועים של חיות ועופות טמאות, כיוון שכח הראייה משפיע רבות על האדם ונחקק הדבר בתודעת הילד^[2], וכן נזהרים שלא ישמעו שירים או דברים לא רצויים בזמן זה, וכמובן שמיד עם היוולדו יש לשמור אותו מראיה או שמיעה של דברים לא רצויים^[3].

מנהג ישראל לתלות את מזמור "שיר למעלות" בחדר היולדת והתינוק, וכן בבית היולדת כסגולה לשמירה ליולדת ולתינוק. מעבר לכך שמהווה הדבר כשמירה, יש בכך תועלת רבה שמיד בצאתו לאוויר העולם יהיה הילד מוקף בענייני קדושה. כמו כן מעורר הרבי כי יש לרכוש לילד ספרי קודש וקופת צדקה ולהניחם בחדרו, ואחד מבני המשפחה ילמד בחדרו מתוך ספריו לזכותו, יתפלל בסידורו האישי ואף ייתן לצדקה בקופתו הפרטית שבחדרו^[4].

נהוג לתת לתינוקות לנשק את המזוזה קודם השינה, ונהגו נשים צדקניות להרדים את תינוקותיהם בשיר ערש שתוכנו אודות לימוד התורה הקדושה. ומיום המילה והלאה נהוג ליטול ידי התינוקות כשמתעוררים בבוקר – שלוש פעמים לסירוגין, והנזהר מנגיעת הקטן במאכלים לפני נטילת ידיים מיום המילה ואילך "קדוש יאמר לו". ונהגו נשים צדקניות לומר "מודה אני" עם התינוק אף שאינו יודע לדבר, וכשמתחיל לדבר מחנכים אותו לומר "מודה אני" מיד בקומו משנתו בבוקר קודם נטילת הידיים^[5].

תחילת החינוך

גיל החינוך למצוות עשה הוא מהזמן בו הילד מתחיל להבין את תוכן המצווה, ומאז מתחיל חיוב החינוך על ההורים. וקודם גיל זה אין עליהם חיוב בחינוכו למצוות עשה, ולגבי האכלת התינוק, למרות שהילד איננו מבין כלל בכשרות האכילה, אסור לכל אדם לתת לו מאכל האסור. אולם באם המאכל אינו אסור מצד עצמו, אלא שמצד הזמן אסור לגדול לאכול, כגון קודם קידוש, על כך אין מקפידים עם הקטן ונותנים לו לאכול, ואין זה נחשב כאילו מאכילים אותו איסור, כיוון שהמאכל עצמו מותר באכילה וכל האיסור הוא מחמת הזמן, ועל כן אין לענותו ויש לתת לו לאכול אף קודם הקידוש^[6].

^[1] ראה ירושלמי חגיגה ט, ב אודות אמו של אלישע בן אבויה. וע"ע או"ז סרע"ט. ד"מ או"ח סתרי"ז סק"א. ולהעיר מאמו של שמשון שהוזהרה בהריונה על מאכליה "מן הבטן" (שופטים יג, ז).

^[2] ראה רמ"א יו"ד סו"ס קצח. לקו"ש חכ"ה ע' 309. וראה שבח הברית פ"ב ס"ג ובהע' שם. ולהעיר ממאמר חז"ל (ברכות י, א) ע"ד המעלה שמזונו של התינוק הוא מ"מקום בינה" (ואינו רואה מקום התורף), ומכאן נלמד עד כמה גדולה השמירה על ראייתו של התינוק.

^[3] וכידוע מרבותינו אודות גודל הזהירות בשמיעת שירים והשפעתם על הנפש. וראה שבט מוסר פכ"ד אודות החשיבות שתשב האם בימי עיבורה בבתי מדרשות וראה ת"ח ותשמע ד"ת "ומתקדש הוולד בקרבה, שהוא שומע הכל ומבין".

^[4] סה"ש תשמ"ז ח"א ע' 327 וע' 146; לקו"ש חכ"ו ע' 420.

^[5] שו"ע אדה"ז מהדו"ב ס"ד ס"ב. התוועדויות תשמ"ב ח"ב ע' 816. ח"ד ע' 2124. תשמ"ז ח"ב ע' 647. תשמ"ט ח"ב ע' 37.

^[6] שו"ע אדה"ז סשמ"ג ס"ג וס"ה וס"ז וסרס"ט ס"ג.