רחיצה וטבילה בערב שבת

מצוה לרחוץ כל גופו לכתחילה בערב שבת במים חמים, מפני כבוד השבת[1]. ואם אי אפשר לו לרחוץ את כל גופו, ירחץ פניו ידיו (ורגליו) במים חמים. ומכל מקום אין רחיצה זו חובה גמורה, אלא המקיימה מקבל עליה שכר, ושאינו מקיימה אינו נענש עליה. ומצוה לחוף הראש בכל ערב שבת. (מי שיודע שלא יוכל לרחוץ בערב שבת, ירחץ ביום חמישי, שכל מה שאפשר לקרב הרחיצה ליום השבת יש לו לקרב, כדי שיהא ניכר שעושה בשביל כבוד השבת)[2].

הרחיצה לכבוד שבת טוב לעשותה סמוך לערב, כדי שילבש את בגדי השבת לאחר הרחצה – סמוך לכניסת השבת, ויהיה ניכר שבשביל כבוד השבת הוא לובשם[3], ועל כל פנים יש להשתדל שהרחיצה תהיה לאחר חצות היום, ואת הבגדים העליונים של שבת ילבש סמוך לשבת[4].

 סדר הרחיצה

ברחיצה – בערב שבת, ובכל בפעם שרוחצים – יש להקדים ולרחוץ תחילה את הראש, מפני שהוא מלך על כל האיברים. וכן יש להקדים ולרחוץ תחלה את יד ימין לפני יד שמאל. וכן ירחץ רגל ימין לפני רגל שמאל. הרוחץ רגליו זו על גבי זו משכח תלמודו ולכן יש לרחוץ כל רגל בפני עצמה[5].

טבילה במקווה

נוהגים[6] לטבול במקווה[7] בערב שבת[8] ולאחר הטבילה מדייקים לנגב את הגוף, אך אין מקפידים לנגב את הרגלים[9].

לאחר שיוצא מבית המרחץ צריך ליטול את ידיו במים. מן הדין די שיערה מים על ידיו פעם אחת, אך למעשה נוהגים לערות מים על הידיים שלוש פעמים לסירוגין, ולכתחילה נוטלים ידיים מתוך כלי. ויש הנוהגים שלאחר הרחיצה והטבילה של ערב שבת אינם עושים עוד מלאכה, אלא רק בעסק התורה או בתיקון צרכי שבת[10].

[1] ונחלקו בגמ' (שבת כה, ב) בגדרה של רחצה זו שרב סובר שהרחצה היא רשות ורב נחמן בר

זבדא (או רב נחמן בר רבא) סובר שהיא מצוה, ובהמשך הגמ' שם: "מאי מצוה דאמר רב יהודה אמר רב כך היה מנהגו של ר' יהודה בר אלעאי ע"ש מביאים לו עריבה מלאה חמין ורוחץ פניו ידיו ורגליו ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין ודומה למלאך ה' צבאות".

ועוד דרשו חכמים עה"פ (איכה ג, יז): "ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה" (היינו שהנביא מקונן על היעדר דברים שחסרים לו: שלום וטובה בזמן הגלות, ודורשים שני דברים אלו בגמ', ועל עניין הטובה אמרו): "'נשיתי טובה' אמר רבי ירמיה זו בית המרחץ (אמר רבי יוחנן) זו רחיצת ידים ורגלים בחמין" (שבת כה, ב).

ויש שלמדו מן המסופר על הלל (שם לא, א) שיש מצוה גם בחפיפת הראש וראה אור זרוע הל' ערב שבת סי' ז. וע"ע ראב"ן (סי' שמג) שטוב יותר לרחוץ את כל הגוף, וזה שרבי יהודה בר אלעאי רחץ רק את פניו, ידיו ורגליו מפני שלא היה שם מרחץ, וראה ערוה"ש (סר"ס ס"ב) מביא ביאור נוסף להנהגתו, עפ"י הגמ' בנדרים (מט, ב) שסבל מכאבים ולכן לא נכנס לבית המרחץ.

[2] ט"ז או"ח סר"ס סק"א. שו"ע אדה"ז שם ס"א.

[3] שו"ע אדה"ז או"ח סרס"ב ס"ה.

[4] ראה שו"ע אדה"ז או"ח סרס"ב ס"ה. ערוה"ש או"ח סר"ס ס"ו. משנ"ב סר"ס סק"א וסרס"ב סקי"ב. קצוה"ש סע"ג סקכ"כ וסקכ"ד.

[5] הוריות יג, ב. שו"ע אדה"ז מהד"ת ס"ב ס"ד. כה"ח סר"ס סק"א.

[6] ספר המנהגים ע' 25.

[7] ראה זח"ב קלו, ב. שער הכוונות סדר שבת, דרוש א' ענין ויהי נועם דמוצ"ש.

[8] ראשית חכמה שער הקדושה פ"ז ד"ה.

[9] התוועדויות תשמ"ג ח"א ע' 384-6.

[10] שו"ע אדה"ז או"ח מהדו"ק ס"ד סי"ח. כף החיים (פאלאג'י) סכ"ז סי"ט. כה"ח ס"ד ס"ק סא-ב. מסגרת השלחן (על קצשו"ע) ס"ב סק"ז "ויש נוהגין". וראה נטעי גבריאל שבת ח"א פל"ג הע' יז.