שיעור נתינת מתנות לאביונים

בין מצוות יום הפורים המנויות במגילה, היא מצות "מתנות לאביונים"^[1]. ומכך שנאמר "מתנות-לאביונים" בלשון רבים, למדו שהחיוב הוא לתת לפחות שתי מתנות לשני אביונים – מתנה אחת שוות פרוטה לכל אביון^[2].

ונחלקו האחרונים^[3] כאשר נותנים למשפחה של כמה נפשות, האם נחשב לכמה עניים או עני אחד, ולכן יש להדר לתת לשתי משפחות^[4].

מהו שיעור הנתינה במתנו לאביונים?

אודות שיעור המתנה שחייב לתת לכל עני, נאמרו כמה שיטות: לדעת הריטב"א מן הדין יוצאים ידי חובה בשיעור שווה פרוטה^[5], ויש שכתבו שלשיטתו בזמן הזה צריך לתת יותר משווה פרוטה, כיון שלשיטתו מצוות מתנות לאביונים אינה ככל צדקה אלא בעיקר מטעם שמחת פורים (במשתה), ולכן במצבנו כיום שבשווה פרוטה אי אפשר לקנות בו כלום לא יוצאים ידי חובה^[6] ולכן במציאות ימינו צריך לפחות שקל.

ויש שכתבו שהשיעור הוא כדי לקנות כביצה לחם^[7], והיו שאמרו שהשיעור הוא בכדי לקנות כגרוגרת^[8],

ויש שכתבו ששיעור הנתינה צריך להיות מספיק שיוכלו לקנות בו לפחות שיעור סעודה של ג' ביצים^[9], ולכן כתבו הפוסקים ההולכים בשיטה זו לתת סכום שעני יכול לקנות סעודה קטנה, כגון מנת פלאפל ושתיה.

ואף שיש הנוטים להקל^[10], אבל ידועים דברי הרמב"ם שכתב^[11]: "וכן חייב אדם לשלוח שתי מנות של בשר, או שני מיני תבשיל, או שני מיני אוכלין לחבירו… נותן לכל אחד מתנה אחת או מעות או מיני תבשיל או מיני אוכלין". עכ"ל. והלא אם היה מסכים לשיעור שווה פרוטה לא היה כותב לכאורה 'מיני תבשיל או מיני אוכלים' לשון רבים, ולכן נראים דבריו יותר כשיטה הרביעית – כשיעור סעודה קטנה.

ויש להוסיף מדברי הרמב"ם הידועים (אף שלא הובאו בשולחן ערוך) שכתב: "מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו… שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה, שנאמר^[12] 'להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים'". עכ"ל. לכן בודאי שכל אחד יבחר לקיים מצווה זו בהידור רב, והלוואי שסכום המתנות לאביונים יעלה על סכום שמוציאים עבור המשלוח מנות. ולכן יש להקפיד לתת לפחות לשתי עניים סכום שיוכל לקנות בהם סעודת פורים וברווח, כל אחד לפי יכולתו.

על פי האמור אולי תומתק השאלה של הפרי מגדים מדוע לא מצאנו בש"ס ראשונים (חוץ מהריטב"א) ושולחן ערוך ונושא כליו על אתר שידברו על שיעור המשלוח מנות?! ואולי הוא משום שהיה פשוט להם שצריך לשמח את העניים במתנה יפה, ובלשון המהרש"א^[13] "נתינה מעלייתא". וכל אחד יודע ערך ושווי של סעודה טובה כפי יכולתו.

אמנם התורה חסה על ממונם לישראל, אבל כאמור באופן זה יקיים את דברי הרמב"ם להרבות במתנות לאביונים ויחשוש לדעות הפוסקים הנ"ל. ועוד ידוע שאמרו חז"ל שאף אחד לא ניזוק מהצדקה, וכמו שפסק השולחן ערוך בריש הלכות צדקה, שעל זה אמר הכתוב "והיה מעשה הצדקה שלום"^[14].

לגבי חינוך הקטן במתנות לאביונים, שלמעשה כתבו הפוסקים שיש בדבר חובה^[15], אלא ששיעור הנתינה של קטנים יכול להיות אף בשווה פרוטה^[16].

^[1] אסתר ט, כב. להעיר ממנהג כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב, אותו חידש הרבי אף בדורנו, לערוך מגבית פורים (מעבר למצוות מתנות לאביונים). וראה לקו"ש ח"ב ע' 537 ואילך.

^[2] מגילה ז, א (וראה פרטי דינים בייעוד מעות פורים בב"מ עח, ב). טושו"ע ונו"כ או"ח סתרצ"ד ס"א.

^[3] המהרש"א (על הגמ' שם). והערוך השולחן סתרצ"ד.

^[4] ויש להעיר דבשו"ע שם, בסעיף ב-ד מובא שם דין מתן מעות צדקה דפורים, והיינו דגם אחרי שאדם קיים חובתו במתנות לאביונים, עדיין יש עליו להמשיך לתת לעוד עניים צדקה (אך בזה הדינים קלים יותר מחובת מתנות לאביונים), ועל זה נאמר כל הפושט יד נותנים לו, ובזה אפשר לתת גם לעכו"ם משום דרכי שלום וכו', משא"כ לשני עניים הראשונים – כשנותן מדין מתנות לאביונים – הם חובה לכל דבר, ועליו לתת לעניים דווקא וכמו שפסק שם הערוך השולחן שצריך לתת למי שמוגדר עני, ואכמ"ל.

^[5] ריטב"א על הגמ' שם. וכן פסקו המקור חיים והאשל אברהם (סתרצ"ד), ועד שהפקודת אלעזר (שם) כתב שאנו אין לנו אלא דברי הריטב"א.

^[6] וע"ד דברי הסמ"ע בחושן משפט שהובא גם בפוסקים באבן העזר, שכיום לא פשוט לקדש אישה בשווה פרוטה.

^[7] צפנת פענח פ"ב דמגילה. ולמד זאת מר"ש במסכת חלה).

^[8] ע"ד שיעור צדקה המובא ברמ"א יו"ד סרמ"ט.

^[9] זרע יעקב ועיין בשערי תשובה סתרצ"ד, ובפקודת אלעזר הנ"ל, כתב שאחרי שראה דברי הזרע יעקב התחיל לנהוג כמותו. וכן פסק בקיצור שולחן ערוך להרב טולידנו,

^[10] ומבססים את דבריהם ואומרים שאין לנו אלא דברי הריטב"א הנ"ל.

^[11] פ"ב ממגילה הט"ו.

^[12] ישעיהו נז.

^[13] מגילה ז.

^[14] ישעיהו לב, יז.

^[15] כדברי הפמ"ג (בסתרצ"ד) שהוא חובה (דלא כאשל אברהם בוטשאטש (שם) שכתב שהם פטורים, וגם שלא כהמג"א שסובר שהוא רק חומרא).

^[16] כהרטיב"א שם.