שלושים יום קודם החג

על מה צריך להקפיד מיד לאחר פורים?

כחלק מההכנות לשמחת האדם בחג עם בני משפחתו, הזהירה התורה שיש לשתף בשמחה את "הלוי, הגר, היתום והאלמנה"[1]. ואמרו חכמים שאלו הארבעה המנויים בפסוק הנם כנגד בני משפחתו "בנך ובתך ועבדך ואמתך", ללמד שעל ידי שדואג לשמח את הנזקקים, אומר לו ה': "אם אתה משמח את שלי אני משמח את שלך". ומנהג ישראל לאסוף כסף לקראת החג על מנת לרכוש את צרכי החג לנזקקים, מבעוד מועד. מעבר לכך הורה הרבי לדאוג שכל אחד יזכה את מכריו במכירת-חמץ קודם הפסח, וכן לחלק להם מצה-שמורה (לפחות כזית) לליל הסדר, וכן לערוך סדרי פסח פומביים ולאפשר ליהודים לקיים את מצוות החג[2].

אמרו חכמים: "משה תיקן .. שיהו שואלין ..  הלכות פסח בפסח והלכות עצרת בעצרת והלכות חג בחג"[3]; בשל החשיבות של לימוד הלכות החג, הקדימו חכמים את התחלת העיסוק בהלכות החג החל מ"שלושים יום קודם הרגל". משמעות מיוחדת יש לתקנה דווקא בפסח היות כי הלכותיו מרובות וההכנות המעשיות מתחילות גם בפועל שלושים יום לפני החג. ובדורות האחרונים כשכל ההלכות נכתבו בספרים, אף מצווה על כל אחד ללמוד בעצמו את הלכות הפסח (החל מפורים)[4].

נאמר: "ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם"[5]. וביארו חכמים שמחצות ערב חג הפסח חייבה התורה להשבית את החמץ לגמרי, אולם קודם חצות יום י"ד בניסן מותר להפקיר את החמץ; אלא שחכמים חששו שמא לא יהיה ההפקר בלב שלם, או שמא מתוך הרגל יאכל את החמץ הנמצא בבית בפסח ח"ו, ולכן לא הסתפקו בהפקר החמץ, וקבעו שיש לחפשו ולבערו קודם זמן איסורו. וכתבו הפוסקים שמחג הפורים טוב לעיין בכל דבר שעושה, שלא יישאר דבוק בו חמץ שלא יוכל להסירו בקלות בערב-פסח (כגון לאכול חמץ תוך כדי שמעיין בספר שעתיד להשתמש בו בפסח ויצטרך לנקותו)[6].

האם מותר לאכול מצת חמץ בימים שקודם הפסח?

אסרו חכמים לאכול מצה בערב-פסח, כדי שתהיה חביבה עליו בלילה וכדי שיהא היכר בין אכילה שלפני פסח לאכילת מצוה בליל הסדר, אולם אנו נוהגים להימנע מאכילת מצה מחג הפורים. ודנו הפוסקים לגבי אכילת 'מצת חמץ' קודם הפסח, ולמעשה כיוון שטעם האיסור הוא גם משום חביבות המצווה, וכן יתכן שהמצות חמץ אינן ודאי חמץ, הרי שראוי להימנע מלאכול אפילו מצות חמץ, ועל-כן הכריעו שיש להימנע אפילו מאכילת מצת חמץ, ובפרט בערב-פסח[7].

[1] דברים טז, יא  וברש"י שם.

[2] ראה שו"ע אדה"ז או"ח סתכ"ט ס"ה-ז. וראה אג"ק כ"ק אד"ש חי"א ע' לה (זיכוי הרבים במצה שמורה), ח"כ ע' קפו (זיכוי הרבים במכירת חמץ), התוועדויות תשמ"ו ח"ב ע' 851 (עריכת סדרים מרכזיים).

[3] מגילה לב, א.

[4] ראה טוש"ע ונ"כ ושו"ע אדה"ז או"ח סתכ"ט ס"א-ד.

[5] שמות יב, טו.

[6] ראה פסחים ד, ב ואילך. שו"ע אדה"ז סתל"ו סכ"ג. ערוך השולחן שם סט"ו.

[7] שו"ע אדה"ז תעא ס"ד. משנ"ב שם סקי"ב. וראה שערי הלכה ומנהג ח"ב סי' קצ.