תיקון ליל שבועות

על פי שולחן ערוך לא צריך לומר 'תיקון ליל שבועות' אלא ללמוד בתורה שבעל פה, נהוג בחב"ד לומר את ה'תיקון'. הטעם למנהג זה:

המקור לאמירת תיקון ליל שבועות הינו אותו המקור שאומר שיש להישאר ערים בלילה זה – הזהר: "ולמדנו שהתורה שצריך לו לעסק בלילה הזה – תורה שבעל פה, בכדי שיטהרו (נ.א. שיתדבקו) באחד … אחר כך ביום הזה תביא תורה שבכתב … ועל כן חסידים הראשונים לא היו ישנים בלילה הזה והיו עוסקים בתורה".

סדר הלימוד מובא גם אצל האריז"ל וגם אצל השל"ה והב"י והוא מהתנ"ך, משנה, ספר יצירה, זהר, אדרא רבה ועוד.

במהלך הדורות היו שהקלו על עצמם ולמדו בלילה זה כל מה שליבם חפץ אך כבר כתב על זה החיד"א: "לא טוב עשו … ובכן ישתקע ולא יאמר שום (שם) לימוד בלילה הקדושה הזו עד אשר יקראו (התיקון) ואחר כך ילמדו במקום שליבם חפץ … והתימה על האנשים האלה … ששינו מנהג כל ישראל … ועם שונים אל תתערב".

אודות לילה זה כתב האר"י ומובא במגן אברהם, כף החיים ועוד: "ודע כי כל מי שלא ישן בלילה הזאת כלל אפילו רגע אחד והיה עוסק בתורה על הלילה מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק בשנה ההיא"

אחד הטעמים לשם 'תיקון' הוא כי תיקון הוא מלשון תכשיט, וע"פ הסוד טעם הלימוד מובא בזוהר הקדוש שהוא כדי לעטר את השכינה ה"כלה" בלימוד התורה.

הסיבה ש'אומרים' את התיקון ולא 'לומדים' אותו, מסבירים הרבי הריי"ץ והרבי שההכנה וה'תיקון' למתן תורה הוא על ידי אמירת אותיות התורה במתינות בליל שבועות שממשיכות גילוי העצמיות שלמעלה מהשתלשלות הגילויים של חג השבועות.