כותב הרמב"ם: "מצוות עשה להתפלל בכל יום, שנאמר "ועבדתם את ה' אלקיכם" – מפי השמועה למדו ש'עבודה' זו תפילה, שנאמר "ולעבדו בכל לבבכם". אמרו חכמים: אי זו היא עבודה שבלב? זו תפילה". ביטוי זה ("עבודה שבלב זו תפילה") הינו מקורו של הביטויים החסידיים: "תפילה בעבודה" ו"עבודת התפילה".
התפילה צריכה כוונה. ראיה לדבר מכמה מקומות:
- במדרש נאמר: האומר "תפלה או ברכה בלי כונה כגוף בלא נשמה".
- אחד מהדברים הנלמדים מתפילת חנה: "מדברת על ליבה . . ואשפוך נפשי לפני ה'" ואומרת הגמרא: "היא מדברת על ליבה – מכאן למתפלל צריך שיכוון ליבו".
- כותב הרמב"ם: "חמישה דברים מעכבין את התפילה . . וכוונת הלב" וכן "כל תפילה שאינה בכוונה אינה תפילה".
- פוסק הרמב"ם: "מי שהתפלל ולא כיוון את ליבו יחזור ויתפלל" (להלכה לא פסק כך אדמו"ר הזקן שהרי "אף בחזרה קרוב הוא שלא יכוון, ואם כן למה יחזור").
- משמע מדברי אדמו"ר הזקן בספר התניא שהתפילה ללא כוונה אינה מתקבלת למעלה.
להלכה נפסק שצריכה להיות כוונה כללית בתפילה, שהתפילה היא ל-ה', וכן כוונה במקומות מסוימים כפסוק ראשון של קריאת שמע.
הקהל מדבר
0 תגובות
הצטרפו לשיחה והשאירו תגובה
הוספת תגובה