דין הנזכר שלא בירך קודם אכילה או שתייה

מי שנזכר באמצע האכילה שלא בירך כיצד ינהג?

מן הפסוק: "ימלא פי תהילתך", למדו חכמים שהברכות צריכות להיאמר בפה-מלא, דהיינו שלא יהיה שום דבר בפה בשעת הברכה, ולכן כתחילה יש לברך כשהפה נקי לגמרי; ונפסק להלכה שמי ששכח והכניס לפיו משקה ללא ברכה, עליו לפלוט אותו ולא ליהנות ממנו בלי ברכה. אולם במקרה שהמשקה הזה נחוץ ביותר, כגון שמדובר במשקה חשוב ואין לו עוד ממנו ולכן אינו יכול לפלוטו, בולעו ואינו מברך עליו, אלא יהרהר במחשבתו את הברכה כשהמשקה בפיו[1].

מי שהכניס לפיו דבר מאכל ונזכר שלא ברך עליו, אם מאכל זה אינו נמאס כשמוציאים אותו מהפה, יש להוציאו ולברך עליו ואז לאוכלו. אולם אם המאכל רך ונמאס בפליטתו, יש לסלקו לצד אחד בפה ולברך. ואם הפה מלא במאכל ואינו יכול לומר את הברכה בבירור, עליו לפלוט מפיו את המאכל או חלק ממנו בכדי שיוכל לברך, וימשיך באכילתו[2].

נחלקו הפוסקים אודות מי שנזכר בתום אכילתו שלא ברך ברכה-ראשונה, האם ברכה-ראשונה הנאמרת לאחר האכילה נחשבת כ"ברכה-לבטלה", יש שמדמים זאת לברכת-המצוות וסוברים שניתן לברך את הברכה-הראשונה רק קודם הנאה ולא לאחריה, אולם יש הסוברים שניתן להשלימן אף לאחר האכילה או השתייה, ולמעשה, הנזכר שלא ברך לאחר שסיים לאכול או לשתות, לא יברך רק על מה שאכל או שתה בלבד, כי "ספק ברכות להקל", אלא טוב שיאכל עוד מעט מן המאכל או המשקה ויברך עליו, ויכוון גם על מה שכבר אכל או שתה, ובכך ייצא לכל הדעות[3].

המסופק האם ברך ברכה אחרונה כיצד ינהג?

כאמור על ברכות דרבנן חל הכלל "ספק ברכות להקל" ולכן לא יברך, אולם מי שאכל לחם לשובע, שחייב הוא בברכת המזון מן התורה, ומסופק הוא האם בירך, כיוון שספק דאורייתא לחומרא, לכן עליו לברך ברכת המזון מספק. אלא שכשמברך ברכת המזון מספק יברך יחד עמה אף את ברכת "הטוב-והמטיב", על אף שהיא מדרבנן, כיוון שתקנת חכמים היא שבכל פעם שמברך ברכת-המזון יברך ארבע ברכות[4].

אודות שיעור הזמן בו ניתן עדיין לברך ברכה-אחרונה אמרו חכמים שרשאי לברך כל עוד שאינו רעב מאותה אכילה. ולכן נפסק שהאוכל לחם לשובע רשאי לברך ברכת-המזון עד לרגע ששב להיות רעב, וכן אם שתה לרוויה או אכל פירות כל צרכו, כל עוד אינו צמא או תאב לאותם פירות, יברך. אבל אם אכל מעט ללא שביעה והפסיק, יברך מיד אחרי האכילה; ואם שהה בין 11 דקות ועד 72 דקות, יאכל שוב כשיעור ברכה כדי שיוכל לברך בלא פקפוק, ואם לא אכל שוב, לא יברך עוד. אולם בסעודות גדולות כגון התוועדויות או אירועי-שמחה, אף אם עבר שיעור עיכול מאז שאכלו את הלחם, כיוון שאכלו בינתיים, נחשב הכול סעודה אחת וניתן לברך בסופה[5].

[1] כי לדעת הרמב"ם (פרק א מהלכות ברכות הלכה ז) יוצא בדיעבד בבירך בליבו. וראה תהלים עא, ח; ברכות נ, ב – נא, א; טוש"ע ונ"כ או"ח סקע"ב; קצוה"ש סנ"ה ס"ט.

[2] ברכות נ, ב – נא, א; טוש"ע ונ"כ או"ח סקע"ב; קצוה"ש סנ"ה ס"ח.

[3] ברכות נא, א;  שו"ע אדה"ז או"ח סי' קסז סי"א.

[4] שו"ע אדה"ז או"ח סקפ"ד ס"ב; וראה סדר ברה"נ פ"א ס"א.

[5] שו"ע אדה"ז או"ח סקפ"ד; סדר ברה"נ פ"ה ס"ט; מ"א סקפ"ד סק"ט; וראה בירורי מנהגים – סדר היום ע' 10 וע' 243.