מה המשמעות של הפיכת הצומות לימים טובים – האם הדבר כפשוטו או מעלה רוחנית, ואם הדברים כפשוטם – האם יש לכך השלכות מעשיות (כמו: תפילות של חג, שלוש סעודות, איסור מלאכה וכו')?

בתמצות:
מעלת הימים טובים תהיה מעלה רוחנית, אך גם תהיה בגשמיות ועם השלכות מעשיות, בספרים לא נתפרש הרבה, אך הרבי מלך המשיח אומר שנקריב קורבנות בימי התעניות, לפי זה נראה גם שנוסיף תפילת מוסף.
בהרחבה:
בספרים לא נתפרש כ"כ אודות עניינים מעשיים שיתווספו כתוצאה מהפיכת הצומות לימים טובים, אמנם בשנת תשנ"א כאשר י"ז תמוז חל בשבת ונדחה הצום ליום ראשון, דיבר הרבי מלך המשיח שליט"א בהתוועדות אודות הפיכת הצום ליום ששון ושמחה, והוסיף:
"ובפשטות – שביום הש"ק טו"ב תמוז פרשת בלק (לפני התחלת הקריאה בפרשת פינחס בזמן המנחה) שנת אראנו נפלאות מתקיימת הנבואה שבפרשת השבוע שכבר קראנו: "ותנשא מלכותו", שלימות מלכות בית דוד כו'
"ובהמשך לזה באים כל פרטי העניינים שבפרשת פנחס – "פינחס זה אליהו", שכבר "אתא אליהו מאתמול . . לבית דין הגדול" – מנין העשירי דכל בנ"י, חלוקת הארץ [דכיוון שכבר נשלמו כל מ"ב המסעות שבמדבר העמים במשך זמן הגלות, עד לירדן ירחו, נכנסים לארץ ישראל, מעבר לירדן ירחו קדמה מזרחה, ומעבר לירדן מערבה, ומחלקים את הארץ בגורל לכל בנ"י, כמבואר בפרטיות בהמשך הפרשיות מטות ומסעי], והקרבת הקורבנות, הן הקרבנות דכל יום, הן הקורבנות דשבת, והן הקורבנות דימי המועדים (כולל גם ימים אלו שיהפכו לששון ולשמחה ולמועדים טובים) בביהמ"ק השלישי, "מקדש אדנ־י כוננו ידיך"".
נמצאנו למדים שנקריב אז קורבנות, ולפי-זה יתכן שנוסיף אף תפילת מוסף – שנתקנה כנגד קורבנות המוספין, האם גם בגאולה נמשיך להתפלל תפילות במקום הקורבנות? נראה שכן..
הגמרא מתארת את סדר היום בבית המקדש: "אמר רבי יהושע בן חנניה: כשהיינו שמחים בשמחת בית השואבה, לא ראינו שינה בעינינו. כיצד? שעה ראשונה תמיד של שחר, משם לתפילה משם לקרבן מוסף, משם לתפילת המוספים, משם לבית המדרש, משם לאכילה ושתיה, משם לתפילת המנחה, משם לתמיד של בין הערביים, מכאן ואילך לשמחת בית השואבה".