לכל ההלכה יומית
האכלת בעלי החיים בשבת מותרת רק בבעלי חיים שברשותו, אך בעל-חי שאין לו בעלים או בני אדם שרגילים להאכילו אסרו חכמים להאכילו בשבת. וביארו הראשונים שטעם האיסור משום טרחא שלא לצורך, וכך נפסק להלכה שמותר להאכיל בשבת (על ידי כל אדם) רק בעלי חיים שמזונם תלוי בבעליהם. למעט כלב שניתן לתת לו מעט מאכל אפילו אם הוא של הפקר מפני שחס עליו ה' (כיון שמזונותיו מועטים), או שאר בעלי חיים של הפקר שהם במצוקה מפני מחסור במזון.
שבת קנה, ב; שו"ע אדה"ז או"ח סשכ"ד ס"ז-ח; וראה סה"ש תשמ"ט ח"א ע' 222 הע' 118. פסק"ת שם אות ג.