Votre panier est vide.
40 תוצאות
מצוה מדברי סופרים להדליק נר לשבת. חובה זו מוטלת הן על האנשים והן על הנשים, אלא שהנשים מוזהרות בו יותר. ועיקר המצוה הוא בנרות שעל שולחן האכילה, ועל כן מדליקים את הנרות על השולחן שעליו אוכלים סעודת שבת (ויש נוהגים ע"פ קבלה להדליק בסמוך לשולחן, ובפרט כשיש סיבה בטיחותית וכדומה כדלקמן). אך אשה המדליקה יותר משני נרות – שאר נרותיה יכולים להיות במקום אחר, ולאו דוקא על שולחן האכילה.
במקום שנמצאות נשים ובנות רבות, תדלקנה כולן על השולחן שאוכלים עליו . יש שפקפקו האם אפשר לברך במקום שכבר הדליקה אשה אחרת, ולמעשה המנהג שמברכים, כיוון שככל מה שמתווספת אורה בבית יש בה שלום בית ושמחה יתירה.
כשלא מתאפשר להדליק נרות שבת על השלחן מסיבות בטיחות, או בעת סעודות גדולות בהן אין אפשרות לוודא שבשעת פינוי הכלים אחרי הסעודה לא ייכשלו בטלטול הפמוטות (או שיש חשש שהנרות על השולחן יכבו) – לא ידליקו על השולחן. אלא יציבו את הנרות במקום בטיחותי, שיהיה קרוב לשולחן האכילה ובאופן שיהיה ניתן לראותם בזמן הסעודה.
אין להניח את הנרות מול הדלת ממש, באופן שאם יפתחו את הדלת ותנשב רוח – הרוח תכבה את הנרות. ואם הדליקו שם, אסור לפתוח את הדלת כל זמן שהנרות דולקים, אפילו בשעה שאין הרוח מנשבת. אך מותר לסגור את הדלת. כמו כן אם הנרות מונחים מול החלון וקרובים אליו קצת – מותר לסגרו ואסור לפתחו.
לפני כניסת השבת כדאי להניח על שולחן האכילה (עליו מדליקים את נרות השבת) את החלות, או חפץ חשוב אחר (החפץ צריך להיות חשוב לאדם לשבת זו יותר מהשלהבת), שיהיה מונח עליו כל בין השמשות. זאת בכדי שהשולחן לא יהיה "בסיס לדבר האסור", אלא "בסיס לאיסור ולהיתר", וכך יהיה ניתן להזיזו במקרה הצורך.
כאשר לא היה על השולחן (שעליו הנרות) חפץ חשוב בבין השמשות, מותר לגעת בשולחן ולהשתמש בו, אך לא להזיזו בידיו (ולהזיזו בשינוי מותר , וכן מותר להזיז המפה). אולם מגש המיועד (והמיוצר) רק לנרות – גם אם יניחו עליו חפץ היתר חשוב – נחשב בסיס לאיסור בלבד, ואסור להזיזו בשבת אפילו מעט. ואם השתמש במגש זה באקראי, ואינו מגש המיוחד רק לנרות – אפשר להניח חפץ חשוב על המגש ועל ידי זה יהיה מותר להזיזו.
לאחר הדלקת הנרות, יכול מי שעוד לא קיבל שבת לטלטל את הנרות קודם השקיעה מהשולחן למקום אחר ובלבד שישארו בתוך החדר בו אוכלים. כמו כן, אם אין אפשרות לוודא שבשעת פינוי הכלים וכו' אחרי הסעודה לא יכשלו בטלטול הפמוטות עם הנרות המכובים (האסור בשבת משום 'מוקצה') – לא ידליקו על השולחן, אלא יציבו את הנרות במקום בטיחותי, וכדאי שיהיה זה באופן שניתן לראותם בזמן הסעודה.
יש להניח את הנרות על שולחן העשוי מחומר שאינו דליק, באופן שלא יהיה חשש שריפה (ויבואו לידי כיבוי הנרות) , או על גבי משטח המפריד בין השולחן לנרות. בנרות שמן או נרות שעווה בכלי (נרונים): יש להניח את הנרות על שולחן או על מדף קבוע ויציב. זאת על מנת שלא תהיה תזוזה (אפילו) קלה של הנרות (והשמן שבתוכם) וכן מצד הבטיחות. בנר שעווה שאינו בכלי: ניתן לשים את הנרות במקום שלא יכבו הנרות לגמרי, אך אין צורך להקפיד על כל תזוזה של הפמוטות. כמובן שיש לשים את הנרות במקום בטיחותי.
אין להניח את הנרות (או לקבוע את המדף שעליו מונחים הנרות) מול הדלת ממש, באופן שאם יפתחו את הדלת ותנשב רוח – הרוח תכבה את הנרות. אם הדליקו שם, אסור לפתוח את הדלת כל זמן שהנרות דולקים, אפילו בשעה שאין הרוח מנשבת. אך מותר לסגור את הדלת. כמו כן אם הנרות מונחים מול החלון ממש – מותר לסגרו ואסור לפתחו.
החל מפלג המנחה (שעה ורבע זמנית לפני השקיעה) של ערב שבת ניתן להדליק נרות שבת קודש בברכה. אך אם הדליקו לפני פלג המנחה – לא קיימו מצות הדלקת הנרות, ולא חלה עליה קדושת השבת. ויש להדליק נר נוסף לאחר פלג המנחה (וכשאין נרות נוספים, יש לכבות את אחד הנרות שהודלקו, וידליקו אותו שוב לכבוד שבת אחרי פלג המנחה).
את ברכת הדלקת נרות השבת יש לברך לאחר ההדלקה, מפני שלכתחילה אנו חוששים שאם תברך תחילה קיבלה על עצמה את השבת ויהיה אסור לה להדליק. ובכדי שתהיה הברכה "עובר לעשייה" (כדין כל המצוות שמברכים עליהם עובר לעשייתן, דהיינו סמוך וקודם לתחילת עשייתן) – אינה נהנית מן האור עד לאחר הברכה. ולכן תכסה את עיניה בכפות ידיה מיד אחר ההדלקה עד אחר גמר הברכה, ואז תסיר ידיה, תביט בנרות ותהנה מן האור, ובכך הברכה היא "עובר לעשייה".
