הלכה יומית

מעיקר הדין אשה המתארחת בבית אחרים – אם סמוכה על שלחן מארחיה, איננה צריכה להדליק נרות. אבל אם יש לה חדר המיוחד לה תדליק שם. אלא שלמעשה נהוג שאף אורחת מברכת, ואף נהוג שמדליקים כולם בחדר האוכל באותו מקום. רק שעליהם להקפיד שלא ידליקו כמה נשים באותה המנורה.

מי שאיננו נשוי ומתגורר לבדו – חייב להדליק נרות שבת כתקנת חכמים. ולכן ידליק בעצמו בחדר המיוחד לו, ובאם אין לו חדר המיוחד לו ואוכל מהמאכלים שלו – ישתתף עם בעל הבית בפרוטה, או שיזכה לו בעל הבית חלק בנר. ובאם יש חדר אוכל שאוכלים שם כמה בשותפות, כגון חדר אוכל של ישיבה, או חדר אוכל של בית מלון ואחד מדליק שם נרות הוא מוציא את כולם ידי חובה, ואינם חייבים להדליק בחדרם, אלא ישתתפו עמו בפרוטה או שיזכה להם. המתארח אצל אחרים וסמוך על שלחנם – יצא ידי חובת הדלקת נר שבת בהדלקת בעל הבית, ובחדר המיוחד לו ידאג שתיכנס תאורה לחדר על מנת שלא יכשל בעץ ואבן.

תקנו חכמים להדליק את נרות השבת בסמוך לכניסת השבת, משום שלום בית (בכדי שלא יכשלו בעצים ובאבנים), משום עונג שבת ומשום כבוד השבת. את מצוות הדלקת-נרות-שבת תקנו חכמים לגברים ולנשים כאחד, אלא שיש לאשה עדיפות במצווה זו ואף אם הבעל רוצה להדליק בעצמו אשתו קודמת. וכמה טעמים נאמרו בדבר, ומהם מפני שהנשים מצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית, וכן משום שבחטא עץ-הדעת כבתה האשה נרו של עולם, לכן כתיקון קבלה את הדלקת נר-שבת.

אף שמצוות הדלקת נרות שבת מוטלת בעיקר על האשה, כתבו הפוסקים שרצוי שאף לבעל יהיה חלק בהדלקת הנרות, כגון שהבעל יסדר את הנרות והגפרורים או שיהבהב הנרות (ידליקם ויכבה אותם קודם הדלקת האשה) על מנת שידלקו יפה, אך למעשה אין מקפידים להבהב הנרות, ולכן למנהגנו חלקו של הבעל הוא בכך שיסדר את הנרות והגפרורים וכדומה. מן הדין אין צריך הבעל לעמוד על יד אשתו בשעה שמברכת על הנרות, כיון שהיא מדליקה בשליחותו. עם זאת, נהוג שהבעל יהיה נוכח בעת ההדלקה.

מי שאשתו לא בביתו, עליו להדליק בעצמו את נרות השבת, אף שאשתו תדליק נרות במקומה היא. אך בנוגע למספר הנרות, באם האשה מדליקה את כמות הנרות שמדליקה בכל שבת רשאי הבעל בבית להסתפק בהדלקת ב' נרות. באם בבית ישנן בנות מעל גיל בת מצווה, יכולות הם להדליק ויברכו ויפטרו בזה את בעה"ב אבל עדיף שהבעה"ב ידליק בעצמו. אך הדלקת וברכת בנות לפני גיל מצוות לא פוטרות את בעל הבית.

השוכר חדר בבית מלון, וכיו"ב ללא אשתו. באם איננו אוכל בחדר המיוחד לו, וחדר זה מואר בתאורת חשמל, איננו צריך להדליק כיון שיצא ידי חובתו בהדלקת אשתו בביתו, ואף אין חשש שיכשל בעץ ואבן מצד תאורת החשמל. אך במקום שאוכל שם חייב להדליק גם אם אשתו מדליקה בביתו. אך באם יש מי שמדליק בחדר האוכל איננו חייב להדליק גם הוא.

הרבי מעורר על-כך שכל בת ישראל שאינה נשואה תדליק נר שבת בברכה. ועדיף שתדליק לפני הדלקת האם. ואף ילדה קטנה ביותר, אפילו קודם גיל שלוש אם יודעת לדבר ולברך, תדליק נר-שבת בברכה. וראוי שבפעם הראשונה תדליק ביו"ט כדי שתברך "שהחיינו", או שתלבש בגד חדש ותברך "שהחיינו" ותכוון גם על הבגד. כמו כן מעורר הרבי שלפני הדלקת הנרות יפרישו כמה פרוטות לצדקה. וטוב שגם קטנה המדליקה תעשה כן קודם הדלקתה.

את נרות-השבת יש להדליק סמוך לקבלת השבת, בכדי שיהיה היכר שהודלקו לכבוד השבת, וניתן להדליקן החל מפלג המנחה, ואם הודלקו קודם לכן יש לכבות את הנרות ואח"כ לחזור ולהדליקן ללא ברכה. כמו כן יש להקפיד לקבל את השבת בסמיכות להדלקת הנרות . במקום הצורך כאשר האשה נאלצת לבצע עוד כמה מלאכות לאחר הדלקת הנרות יכולה להתנות שאינה מקבלת את השבת אך בתנאי שתקבל את השבת "לאלתר", וכתבו הפוסקים שזמן זה הוא לכל היותר עד כ10 דקות מהדלקת הנרות. אך לכתחילה אין לסמוך על תנאי זה. וכשאינה יכולה לקבל את השבת לאלתר, תדליק נרות בברכה ובעלה יקבל עליו את השבת לאלתר.

כיוון שהאישה המדלקת נרות-שבת, מקבלת עליה שבת בהדלקה זו ונאסרת במלאכה, משום כך עליה להתפלל תחלה תפלת מנחה שהרי מנחה היא תפלת חול ולאחר ההדלקה עבורה כבר שבת. במידה והדליקה נרות ועדיין לא התפללה מנחה יש שכתבו שתתפלל פעמיים תפלת ערבית כ"תשלומין" למנחה. אולם יש שכתבו שאם היא מתפללת מנחה מיד לאחר ההדלקה הדבר אפשרי, שכיוון שהיה בדעתה להתפלל נחשב כאילו לא קבלה את השבת בהדלקה, ובדיעבד גם כאשר חלף זמן ממושך מההדלקה יש פוסקים שהתירו שתתפלל מנחה.

בדורות האחרונים דנו הפוסקים בשאלה האם ניתן לצאת ידי חובת מצוות הדלקת-נרות-שבת קודש ע"י הדלקת התאורה החשמלית, שכן די בתאורה חשמלית "שלא יכשל בעץ או באבן", אלא שלכתחילה יש לקיים את המצווה על ידי הדלקת נרות דווקא, שניכר שההדלקה מיוחדת לכבוד שבת. אולם בעת-הדחק כגון בבתי-רפואה וכדומה, כשלא מתאפשר בשום אופן להדליק נרות, יש לקיים את מצוות נרות-השבת במנורות החשמל, ואם הייתה מנורת החשמל דולקת מכבר, יש לכבותה ולהדליקה לכבוד שבת, ולפוסקים רבים יכולה האשה אף לברך על הדלקה זו, ולמעשה יש לפנות לרב מורה הוראה ולעשות כהנחייתו.

תקנו חכמים להדליק את נרות השבת בסמוך לכניסת השבת, משום שלום בית (בכדי שלא יכשלו בעצים ובאבנים), משום עונג שבת ומשום כבוד השבת. את מצוות הדלקת-נרות-שבת תקנו חכמים לגברים ולנשים כאחד, אלא שיש לאשה עדיפות במצווה זו. וכמה טעמים נאמרו בדבר, ומהם מפני שהנשים מצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית, וכן משום שבחטא עץ-הדעת כבתה האשה נרו של עולם, לכן כתיקון קבלה את הדלקת נר-שבת. אלא שרצוי שאף לבעל יהיה חלק בכך, ולכן יסדר את הנרות והגפרורים וכדומה. וכן רצוי שידליק את התאורה במקומות הנדרשים בבית, ובכך ייטול חלק במצווה.

מעיקר תקנת חכמים מצוות הדלקת נר-שבת קודש היא בנר אחד, שיאיר בעת הסעודה ובכל מקום שהולך בבית בשבת, בכדי שלא ימעד ויכשל בהליכתו. עם-זאת כתבו הפוסקים שכל אשה נשואה תדליק שתי נרות כנגד "זכור" ו"שמור". ויש שנהגו להוסיף על מספר הנרות, ורווח המנהג שבכל לידה מוסיפים עוד נר כנגד הנולד שיאיר מזלו. והכלל בזה הוא, שמותר להוסיף אך אסור לפחות ממה שהורגלו. עוד כתבו הפוסקים, שאשה ששכחה להדליק נר שבת, עליה להוסיף מעתה עוד נר על הנרות שרגילה להדליק, בכדי להזכיר לה להיזהר שלא לשכוח. אולם אם לא הדליקה מחמת אונס, ולא מתוך שכחה אינה צריכה להוסיף נר כנגד זה.