הלכה יומית

לכתחילה מדליקים את הנרות על השולחן שעליו אוכלים סעודת שבת . אשה המדליקה יותר משני נרות – יכולה לשים שאר נרותיה במקום אחר, ובלבד שישאר נר אחד על שולחן האכילה . גם במקום שנמצאות נשים ובנות רבות, אין צורך שתדלקנה כולן על השולחן שאוכלים עליו , אלא די בזוג נרות או אף בנר אחד על השולחן.

אם לא אפשרי להדליק על השולחן (מצד בטיחות הילדים/סכנה אחרת או מחוסר מקום על השולחן וכדומה) ניתן להדליק את הנרות סמוך לשולחן, במקום שמשתמשים בו בשבת (בין אכילה ובין שאר דברים) ובאופן שיהיה ניתן לראותם בשעת הקידוש. אך אין להדליק את הנרות בחדר שלא משתמשים בו כלל בשבת.

לאחר הדלקת הנרות, יכול מי שעוד לא קיבל שבת לטלטל את הנרות קודם השקיעה מהשולחן למקום אחר ובלבד שישארו בתוך החדר בו אוכלים.
כמו כן, אם אין אפשרות לוודא שבשעת פינוי הכלים וכו' אחרי הסעודה לא יכשלו בטלטול הפמוטות עם הנרות המכובים (האסור בשבת משום 'מוקצה') – לא ידליקו על השולחן, אלא יציבו את הנרות במקום בטיחותי, וכדאי שיהיה זה באופן שניתן לראותם בזמן הסעודה.

יש להניח את הנרות על שולחן העשוי מחומר שאינו דליק, באופן שלא יהיה חשש שריפה (ויבואו לידי כיבוי הנרות) , או על גבי משטח המפריד בין השולחן לנרות.
בנרות שמן או נרות שעווה בכלי (נרונים): יש להניח את הנרות על שולחן או על מדף קבוע ויציב. זאת על מנת שלא תהיה תזוזה (אפילו) קלה של הנרות (והשמן שבתוכם) וכן מצד הבטיחות.
בנר שעווה שאינו בכלי: ניתן לשים את הנרות במקום שלא יכבו הנרות לגמרי, אך אין צורך להקפיד על כל תזוזה של הפמוטות. כמובן שיש לשים את הנרות במקום בטיחותי.

החל מפלג המנחה (שעה ורבע זמנית לפני השקיעה) של ערב שבת ניתן להדליק נרות שבת קודש בברכה. אך אם הדליקו לפני פלג המנחה – לא קיימו מצות הדלקת הנרות, ולא חלה עליה קדושת השבת. ויש להדליק נר נוסף לאחר פלג המנחה (וכשאין נרות נוספים, יש לכבות את אחד הנרות שהודלקו, וידליקו אותו שוב לכבוד שבת אחרי פלג המנחה).

אין להניח את הנרות (או לקבוע את המדף שעליו מונחים הנרות) מול הדלת ממש, באופן שאם יפתחו את הדלת ותנשב רוח – הרוח תכבה את הנרות. אם הדליקו שם, אסור לפתוח את הדלת כל זמן שהנרות דולקים, אפילו בשעה שאין הרוח מנשבת. אך מותר לסגור את הדלת.
כמו כן אם הנרות מונחים מול החלון ממש – מותר לסגרו ואסור לפתחו.

את ברכת הדלקת נרות השבת יש לברך לאחר ההדלקה, מפני שלכתחילה אנו חוששים שאם תברך תחילה קיבלה על עצמה את השבת ויהיה אסור לה להדליק. ובכדי שתהיה הברכה "עובר לעשייה" (כדין כל המצוות שמברכים עליהם עובר לעשייתן, דהיינו סמוך וקודם לתחילת עשייתן) – אינה נהנית מן האור עד לאחר הברכה. ולכן תכסה את עיניה בכפות ידיה מיד אחר ההדלקה עד אחר גמר הברכה, ואז תסיר ידיה, תביט בנרות ותהנה מן האור, ובכך הברכה היא "עובר לעשייה".

לפני כניסת השבת כדאי להניח על שולחן האכילה (עליו מדליקים את נרות השבת) את החלות, או חפץ חשוב אחר (החפץ צריך להיות חשוב לאדם לשבת זו יותר מהשלהבת), שיהיה מונח עליו כל בין השמשות. זאת בכדי שהשולחן לא יהיה "בסיס לדבר האסור", אלא "בסיס לאיסור ולהיתר", וכך יהיה ניתן להזיזו במקרה הצורך.

מיד בסיום ברכת הדלקת נרות שבת תסיר האשה את ידיה מעיניה, כדי שלא להפסיק בין הברכה לבין הנאתה מאור הנרות. ולכן, נשים הנוהגות לומר תפילות ותחינות לאחר הברכה – ראוי שיפתחו תחילה את עיניהן ולהביט בנרות, ורק לאחר מכן יאמרו את התפילה ואם תרצה, תוכל לכסות שוב את עיניה לאמירת התפילה, (ואין מנהגנו לומר תחינות המודפסות בנוסח קבוע).

נוסח ברכת הדלקת נרות שבת למנהגנו הוא: "אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של שבת קודש". טעתה ואמרה "נרות" במקום "נר" – יצאה, ולא תחזור ותברך. שכחה לברך – תברך כאשר תזכר בכך, ואפילו בלילה, כל זמן שהנרות דולקים.

אשה הנוסעת לבית הרפואה לקראת כניסת השבת, ולא יישאר אדם בבית – לא תדליק נרות בבית בברכה. אך אם יש מי שנשאר בבית, תדליק ותברך. ואם יודעת שתצטרך אחר ההדלקה לעשות מלאכה (בעצמה), או שנוסעת (מחוץ לתחום שבת) – תתנה שאינה מקבלת שבת בהדלקה ותקבל השבת (או בעלה) תוך עשר דקות.

אשה המאושפזת בבית רפואה, תדליק נרות על השולחן שעליו תאכל את סעודת שבת, ואם ישנו חשש שיוציאו את הנרות מהחדר לפני שתספיק ליהנות מאורם – לא תברך על ההדלקה. ואשה שרק הגיעה לבית הרפואה לקראת זמן הדלקת נרות שבת, ואינה יודעת היכן תשהה כשיחשיך – תדליק נרות שבת בחדר ההמתנה ולא תברך, ואם בעלה ישהה ויאכל שם בליל שבת, ידליק שם הבעל נר שבת ויברך.