הלכה יומית

אסור להזכיר שם שמים לבטלה והעובר על כך ביטל מצות עשה שנאמר "את ה' אלקיך תירא", וכן נאמר "ליראה את השם הנכבד והנורא הזה", ומכלל היראה הוא שלא להזכיר שמו ית' בדברים שאין בהם צורך. ומן התורה רשאי להזכיר את השם דרך שבח וברכה אפילו שלא לצורך, אלא שחכמים אסרו לברך ברכה שאינה צריכה.

איסור הוצאת שם שמים לבטלה הוא בשבעת השמות המיוחדים לקדוש ברוך הוא ("שמות שאינן נמחקים") והם: 1) י-ה-ו-ה (והוא שם המפורש אותו אין מבטאים אפילו בתפלה ובקריאת הפסוקים אלא קוראים אותו לפי הניקוד שלו אדנות או אלוקים, כפי שאף מצוין בדרך כלל בחומשים ובסידורים); 2) א-ד-נ-י; 3) א-ל; 4) א-ל-ו-ה; 5) א-ל-ה-י-ם; 6) א-ל-ה-י; 7) שדי. ולגבי שם "צבאות" נוהגים למעשה שהוא נקרא כפי שהוא, גם שלא בשעת תפילה.

כיסוי הראש כראוי הוא בחבישת כיפה הנראית וניכרת היטב מכל צדדי הראש, מי שמניח את ידו על ראשו לכסותו אין זה מועיל ככיסוי הראש לעניין ברכה והזכרת שם השם מפני שהיד והראש גוף אחד הם ואין הגוף יכול לכסות את עצמו. אבל אם אדם אחר מניח ידו על ראשו יש להקל ויכול להזכיר את שם השם.

צוו חכמים לכל אדם להיות צנוע אפילו כשהוא בינו לבין עצמו, וגם כשהוא יחידי בלילה ובחדרי חדרים צריך לנהוג בצניעות ובושת לפני הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו, ולכן המעוניין לפשוט את בגדיו וללבוש את בגדי השינה יפשוט את בגדיו תחת כיסוי או בחדר הרחצה, וכן כשקם משנתו ילבש את בגדיו בצניעות תחת הכיסוי, או בחדר הרחצה.

ילבש בגדים ממוצעים ולא בגדים יקרים מפני שבגדים אלו מביאים אותו לידי גאווה, אך מאידך לא ילבש בגדים זולים מאוד או מלוכלכים בכדי שלא יתבזה בעיני הבריות. כמו כן יש להקפיד לנעול נעליים, ושלא ללכת יחף בחוץ, וכמו שאמרו חכמים "לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו".

לעולם יקדים אדם ימינו על פני שמאלו בכל דבר מפני שהתורה מייחסת חשיבות לימין, ואף האדם צריך לחלוק כבוד לימינו, ולכן כשלובש את בגדיו יקדים ללבוש את יד ימינו ואת רגל ימינו תחילה, וכן כשנועל את מנעליו יקדים לנעול תחילה את רגל ימינו תחילה. וכן בלבישת חליפות ומעילים נוהגים להניח את שפת הבגד של צד ימין על שפת הבגד של צד שמאל. וכשלובש את הבגדים יזהר שלא להפוך את הצד הפנימי לחוץ שלא יתגנה בעיני הבריות. יש להקפיד שלא ללבוש שני בגדים יחדיו מפני שזה קשה לשכחה.

כשפושט את בגדיו יקדים לפשוט תחילה את צד שמאלו, וכן כשחולץ את נעליו יקדים לחלוץ תחלה את נעל שמאלו, מפני שזהו כבודו של ימין להישאר בלבוש ומנעלים עד כמה שאפשר. בעת הורדת הבגדים יש להקפיד שלא לפשוט שני בגדים יחדיו.

יש להשתדל לקדש את הלבנה במוצ"ש בבגדים חשובים ונאים, ברחוב, ו"ברוב עם הדרת מלך". ועוד ועיקר, יש לקדש את הלבנה מתוך כוונה מיוחדת למהר ולזרז ולפעול תיכף ומיד ביאת דוד מלכא משיחא על ידי ההוספה בדרישה ובקשה על הגאולה, כסיום וחותם קידוש לבנה "וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם אָמֵן".

לכתחילה אין לקדש הלבנה כשעומד תחת קורת גג. אבל חולה וכדומה שקשה לו לצאת – יכול לקדש את הלבנה בתוך ביתו. ועדיף לפתוח החלון. את נוסח קידוש לבנה אומרים בחגירת אבנט, בעמידה, כשאת הפנים מַפְנִים לכיוון ירושלים, ומקפידים לאמר את נוסח קידוש לבנה מתוך הסידור דווקא.

בעת קידוש לבנה אומר איש לרעהו "שלום עליכם", והלה משיבו "עליכם שלום", שלוש פעמים, וניתן לומר "שלום עליכם" גם לילד לפני בר מצוה (וגם אותם יש לחנך באמירת "שלום עליכם"). נוהגים שגם המקדש את הלבנה שלא בציבור, יתור אחר שלושה אנשים לומר להם 'שלום עליכם', ולפחות לאדם אחד (ויאמר לו שלוש פעמים 'שלום עליכם').

אם הלבנה מכוסה בענן דק באופן שנראים לאורה רוב הדברים הרגילים להיראות לאורה בלי הסתר הענן (וזריחתה ניכרת על גבי הקרקע), רשאי לברך עליה. לכתחילה אין להתחיל לומר את הברכה אם משער שהלבנה תתכסה בעננים באמצע ברכתו. ואם התחיל לברך ולאחר מכן התכסתה – מסיים הברכה ויצא ידי חובתו.

בעת הברכה עצמה ("אשר במאמרו"), לא יענה כלל אמן או "עליכם שלום" (אא"כ לאדם נכבד שמותר אף באמצע הברכה), אך בשאר נוסח קידוש לבנה יענה את כל ה'אמנים' על אמירת קדיש או ברכה. האוחז באמצע עניין בפסוק – אם אינו יכול למהר להגיע לסיום העניין ולענות עם הציבור – יפסיק ויענה. אלא שאחר כך יתחיל שוב מתחילת הפסוק. ואם אמר לו חברו 'שלום עליכם' לא יענה באמצע פסוק, אלא יסיים את הפסוק ואז יענה.