הלכה יומית

השוהה מחוץ לביתו בימי החנוכה חייב אף הוא בהדלקת נר חנוכה, וכשאינו אוכל וישן באותו המקום, יש להעדיף להדליק במקום האכילה. ודנו הפוסקים האחרונים, אודות הדרים בפנימיות כמו בחורי ישיבות, שישיבתם היא כביתם, היכן עליהם להדליק את נרות החנוכה, בחדרם בפנימייה או שגם עליהם להעדיף את מקום האכילה, חדר האוכל. ודעת פוסקים רבים, שעליהם להדליק בחדר השינה בפנימייה (תוך שמירה על כללי הבטיחות), משום שהוא חדרם הפרטי.

המתארח עם משפחתו בבית קרוביו וכדומה ויישן ואוכל שם, מדליק בבית זה אף שלמחרת בבוקר שב לביתו. אך אם שב לביתו באותו הערב אף אם ישוב בשעה מאוחרת עליו להדליק בביתו. וזוג המתארח בשבת אצל ההורים וכדומה, וחוזר לביתו במוצאי שבת, בערב שבת חיוב ההדלקה הוא בבית בו יתארחו. ובמוצאי שבת (אם בכוונתם לשוב) לכתחילה עליו להדליק בביתו, אחר שיחזור. וצריך להיזהר לא להשתהות יותר מדי, אלא יש להזדרז לחזור לביתו לקיים את המצוה, אך אם חוזר לביתו בשעה מאוחרת ידליק בבית הוריו בזמנה ויתעכב שם חצי שעה.

מטרת נר-חנוכה היא להביא ל"פרסומי-ניסא", כיוון שכן הנהיגו להדליק את נר החנוכה אף בבית הכנסת עם ברכותיו, החל מפלג המנחה, ומקפידים להציב שמש אפילו כשישנו אור יום, בכדי להזכיר שיש לשמור על קדושתם. את מנורת בית הכנסת מציבים בכותל דרום בדומה למקומה של המנורה במקדש, כשהנרות מסודרים ממזרח למערב ומקומם גבוה, למעלה מעשרה טפחים. ועורר הרבי, שכדאי שידלקו נרות בית הכנסת במשך כל המעת-לעת של ימי החנוכה.

בדורנו יצא הרבי במבצע חנוכה, והרחיב את פרסום הנס בקנה מדה עולמי שטרם נודע כמותו. והורה הרבי שבכל הכינוסים הנערכים במעמד עשרה מישראל ידליקו נרות חנוכה, במקום הציבורי והמרכזי ביותר. אלא שבכדי לברך נדרש שהמנורה תהיה פחותה מעשרים אמה (כ-9 מטר), וכן שהנרות יהיו מספק גדולים בכדי שידלקו לפחות חצי שעה. כמו-כן יש להקפיד להציבם במקום שיעברו שם לפחות עשרה (בבת אחת) במשך חצי השעה מההדלקה. ואם אין הדבר מתאפשר, ידליקו ללא ברכה.

נאמר: "כי תצור אל עיר .. לא תשחית את עצה". בפסוק זה מזהירה התורה שלא להשחית עצי מאכל ופירותיהם. חז"ל אף הרחיבו את האיסור וכתבו שהוא חל על כל דבר שיש בו תועלת, ואסור להשחיתו; מעבר לכך בדבר מאכל קיים האיסור לבזותו, ועל כן יש לנהוג בו בדרך כבוד, וכן אסור להשחית מאכל שלא לצורך, אך אם יש צורך בדבר מותר, וכפי שנוהגים ביין ההבדלה שממלאים את הכוס על גדותיו ומכבים בשיירי היין את נר ההבדלה, וכן בליל הסדר באמירת המכות ששופכים מן היין, ואין בזה משום בל-תשחית.

הזהירו חכמים שלא להעביר כוס מלאה במשקה מעל לחם, שמא יישפך מן הנוזל שבכוס על הלחם, וימאיס אותו מלהיות ראוי לאכילה. וכן אסור לסמוך ללחם כלי שעלול להיות בו דבר מלוכלך או שהוא עצמו מלוכלך, שמא יפגום את הלחם. וכן הדין לגבי כל שאר המאכלים, שאין לעשות דבר שעלול לפוגמם ולהשחיתם. כמו כן כתבו הפוסקים אודות קישוטי שלחן אומנותיים הנעשים מפירות החתוכים לנוי, שכאשר יודעים בוודאות שלא יאכלו מהם, אין לעשות זאת משום איסור בל-תשחית.

אודות אופן אמירת הברכה אמרו חכמים: "לא יזרוק ברכה מפיו", כלומר, אין לומר את הברכה במהירות, כיוון שכשאומרה במהירות – נראה הדבר כאילו הברכה כמשא כבד עליו ורוצה להיפטר מחובתה. כמו כן צריך להיזהר שלא לדלג על שום מילה מנוסח הברכה, ואפילו אם דילג רק על תיבת "העולם" לבד עליו לחזור, כיוון שהברכה חייבת להכיל הזכרת שם ומלכות, ומלך לבדו ללא העולם אינו חשוב מלכות.

תבשיל שהוכן ממצרכים שלא נבדקו, וכן מאפה שהוכן מקמח שלא נופה חובה לבדוק את שאריות המצרכים שנותרו באריזות, וכן יש לבדוק עד כמה שניתן את המאכל עצמו קודם האכילה, ואם המאכל הוכן ממצרכים שמצויה בהם הנגיעות ודרכם להתליע ברוב הפעמים, מפני שיש בזה ספק איסור לכן יפנה אל רב מורה הוראה ויעשה כהנחייתו.

לכתחילה צריך להוציא את הברכה בשפתיו באופן שלכל הפחות ישמענה המברך באוזניו. בדיעבד, אם הוציא את הברכה בשפתיו בלא שהשמיע אותה לאזניו, יצא ידי-חובה. ובברכת המזון שהיא מן התורה, אם לא ביטא את הברכה בשפתיו אלא רק הרהר בה, לא יצא ידי-חובה, ועליו לחזור ולברך, אך ביתר הברכות לא יחזור בכדי לא להיכנס לספק ברכה לבטלה. את הברכה יש לומר כשהפה נקי לגמרי כאמור: "יימלא פי תהילתך", ומי שהכניס לפיו משקה ללא ברכה, עליו לפלוט אותו. אולם במקרה שהמשקה הזה נחוץ ביותר, ואין לו עוד ממנו ולכן אינו יכול לפלוטו, בולעו ואינו מברך עליו, אלא יהרהר במחשבתו את הברכה כשהמשקה בפיו.

כל איש או אשה מישראל מעל גיל מצוות נאמנים על בדיקת המאכלים מחרקים, ובתנאי שיודעים לבדוק כראוי בכל מאכל ומאכל לפי סוגו ואופן בדיקתו. ובמאכל שאינו מוחזק בתולעים מעיקר הדין ניתן לסמוך אף על הקטן אך לכתחילה יש לבדוק אף אותם על ידי גדול. אדם שנחלשה ראייתו ונזקק להרכיב משקפיים או להשתמש בזכוכית מגדלת בכדי לראות דברים קטנים רשאי לבדוק באמצעותם וניתן להסתמך על בדיקתו.

בעת אמירת הברכה יש להיזהר להתרכז ולהבין את כוונת הברכה שמברך בה את ה', ולא יהיה לבבו פונה לדבר אחר בעת שמוציא בשפתיו את מילות הברכה. התיבות הנחשבות כעיקר הברכה הן: "ברוך", הזכרת שם ה', וכן הזכרת המלכות בברכה "מלך", וכן הזכרת הדבר שמברך עליו כגון "בורא פרי האדמה" או "שהכל נהיה בדברו" וכן בברכות המצוות – הזכרת המצווה אותה מקיים. אלא שבדיעבד יצא ידי חובת הברכה גם אם לא כיון בה אלא רק אמרה.

אסור לעשות מלאכה בעת הברכה מפני שנראה כמברך בארעיות, ולא רק דבר המסיח את הדעת מכוונת הברכה אסרו, אלא אפילו עיסוק קל אסור לעשות תוך כדי אמירת הברכה, וכן אין לעשות בעת הברכה דבר מצווה כגון עסק התורה. ומותר לומר ברכות בעמידה או תוך כדי הליכה (בפרט כשאוכל או שותה בעמידה או תוך כדי הליכה) ובלבד שתיאמר הברכה בצורה הטובה ביותר בה יוכל לכוון, (ואם אכל בישיבה עדיף שיברך בישיבה ולא ילך בשעה שמברך), אולם ברכת המזון חייבת להיאמר בישיבה. כמו כן יש אומרים שדין ברכת "מעין שלוש" כדין ברכת המזון, ואף היא צריכה להיאמר בישיבה, ופוסק אדה"ז לנהוג כמותם כיוון שברכה זו היא מעין הברכות של תורה.