הלכה יומית

אסרו חכמים להניח חפצים על העץ או לקחת חפצים שהיו מונחים עליו, ואפילו אם היו מונחים שם מערב שבת. כמו כן כתבו הפוסקים, שיש להיזהר שלא להניח על האילן בערב שבת חפצים שצריכים להשתמש בהם בשבת. ואפילו אם הייתה שקית על העץ מערב שבת ורוצה להכניס לתוכה חפצים או להוציאם אסור, ואם הייתה השקית מונחת על מסמר התקוע בעץ מותר.

כשם שאסרו חכמים להשתמש באילן בשבת, כמו כן אסרו להשתמש בצדדי האילן, אבל בצדי צדדיו מותר. מטעם זה דנו הפוסקים בשאלת השימוש בערסל שאינו מחובר ישירות לעץ אלא תלוי הוא על מוט שמחובר לעץ, ולמעשה כתבו הפוסקים, שמותר להשתמש בערסל זה בשבת, רק כאשר העץ יציב ולא מתנדנד בשעת השימוש בו.

פרי שעומד לאכילה, אסור להריח בו בשבת כל עוד מחובר הוא לעץ, שמא יתלוש את הפרי על מנת לאוכלו. אבל מותר להריח צמחים ריחניים המחוברים למקור צמיחתם, מפני שאין למריח סיבה לקוטפם, שהרי אפשר להריח אותם בעודם מחוברים. אלא שאם בא הריח מענפי העץ, אסור לאחוז בידיו את הענפים בכדי להריחם, משום שדינם הוא כדין אילן שאסור להזיזו.

מותר לאדם להעמיד את בהמתו על יד עשבים מחוברים כדי שתאכל מהם, ואין בזה איסור "קוצר", משום שהבהמה אוכלת לעצמה, ואף שהצטווינו על שביתת הבהמה בשבת, אין צורך להקפיד על כך שתשמור שבת בעצמה.

נאמר: "ולא יראה לך חמץ"; ו"לא-ימצא". ומדין תורה מספיק שיבטל את החמץ או יפקירו, אולם חכמים חששו שמא לא יעשה זאת בלב שלם, או שמא ישכח ויאכל מן החמץ בפסח מתוך הרגל, ולכן תיקנו שבנוסף לביטול החמץ, יערכו תחילה בדיקה בכל המקומות בהן עלול להימצא החמץ, ורק את החמץ שלא נמצא או שלא ידוע עליו יש לבטל ולהפקירו. ואמרו חכמים שהיוצא מביתו שלושים יום לפני חג-הפסח, אפילו אם אין דעתו לחזור עד לאחר החג, חייב לבדוק ללא ברכה את ביתו לאור הנר, לילה לפני שיוצא. ואם שכח ולא בדק בלילה בודק ביום.

הרוצה לבדוק את ביתו בניחותא רשאי להתחיל בבדיקה כבר מספר לילות לפני ליל י"ד, אלא שזהו בתנאי שישייר לפחות חדר אחד אותו יבדוק בזמנו. וכן הורה כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב למעשה, שכשמנקים בימים שלפני ליל הבדיקה מחסן מלא ארגזים או ציוד, ויודעים שבשעת הבדיקה לא יוכלו להזיז שוב את החפצים ממקומם, כשהם ב"מקום שמכניסין בו חמץ", יש לבדוק את החדר לאור הנר בלי ברכה בשעת הניקיון, אף על פי שאין זה ליל בדיקת חמץ, ומיד לאחר חג הפורים ניתן להתחיל בבדיקה זו.

חובת בדיקת חמץ מעיקרה היא על בעל הבית, אך רשאי לשלוח את בני ביתו לבדוק במקומו את הבית בברכה. ולמעשה כותב אדה"ז שהנכון ביותר שבעל הבית יברך ויבדוק בעצמו את הבית, אלא שיכול לזכות בכך אף את בני ביתו, ובעת הברכה יעמדו בניו בסמיכות אליו, יכוון להוציאם בברכתו ויענו "אמן". ויבדקו בעל הבית עצמו ואף בניו תחלה בסמיכות למקום הברכה על-מנת שלא יהיה "הפסק", וכך גם יקיים את "מצווה בו" ע"י שיבדוק בעצמו, וגם יזכה את בני ביתו.

אמרו חכמים ש"אכסדרה לאורה נבדקת". כלומר, בבית ללא קירות המואר היטב מהשמש, ניתן לבדוק לאור השמש אך לא באמצעות זגוגית החלון אלא באופן ישיר כנגד השמש. גם את הארונות שרגילים להשתמש בהם במשך השנה בסעודה יש לבדוק, ובבית בו מתגוררים ילדים, בודקים גם ביתר הארונות כגון בארונות הבגדים. את הארונות ניתן לבדוק אף לפני ליל י"ד, ולכן כשמנקים את המדפים, יש לבדקם כנגד השמש, אלא שלכתחילה יש להשאיר את הבדיקה ללילה ולבדקם לאור הנר, או לאור הפנס, ובארונות הבגדים ניתן להקל ולסמוך לכתחילה על אור השמש.

דנו הפוסקים האם מותר להשחיל את שרוכי-הנעליים בשבת, ולמעשה פוסק אדה"ז שאם הרצועות היו מושחלות כבר בנעליים ואחר-כך נשמטו מותר לחזור ולהשחילן בשבת, בתנאי שאין הדבר כרוך בטרחה, וכן בתנאי שלא יקשור את ראשי החוט על-מנת שלא יצא מהנקב. ולכן כיום שקצוות השרוכים כבר מהודקים בפלסטיק וכן יש טבעת ברזל סביב הנקבים שבתוכם משחילים את השרוכים, כך שניתן להשחילם בקלות, מותר בשבת להחזיר לנעל את השרוכים שנשמטו.

על המועדים נאמר: "כל מלאכת עבודה לא תעשו". ולמדו מפסוק זה שרק את המלאכות המוגדרות כ"מלאכת עבודה" אסרה התורה בימים טובים, אולם מלאכה שאדם רגיל לעשות בביתו לצורך הכנת מאכליו מותרת; וכן נאמר על מלאכת יום טוב: "כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם". כך שמלאכת אוכל נפש שהותרה ביום טוב היא רק לצורך אותו היום בלבד, משום שהכנת מאכל שלא לצורך יום-טוב זה אינה מוגדרת כ"מלאכת אוכל נפש" אלא כמלאכה רגילה, כיון שאינו אוכל זאת ביום טוב, ואף דבר שהדרך לעשותו לצורך כמה ימים אין לעשותו ביום-טוב אפילו לצורך אותו היום. הגבלה נוספת נאמרה במלאכת אוכל נפש בחג, אותה למדו מלשון הפסוק "יעשה לכם", ודייקו שכל ההיתר אמור רק כשהמאכל נועד "לכם" – עבור יהודי ולא עבור הגוי. מסיבה זו אסרו חכמים להזמין את הנכרי לסעודת החג, גזירה שמא יבשל אף עבורו.

קשר שבדעתו שיישאר לעולם נחשב כקשר של-קיימא ואין לקושרו ולהתירו בשבת, וכן קשר שלפעמים קושרו על-מנת שיישאר בקביעות אין לקושרו אפילו אם בעת הקשירה לא חשב שתהיה הקשירה בקביעות, שמא ישאיר קשר זה לנצח. מטעם זה כתבו הפוסקים שאין לקשור את קרשי הציצית בשבת גם אם מתכוון שקשירה זו תשמש אותו רק לשבת זו, שמא ישאיר קשרים אלו בקביעות. וכן אסור אפילו להדק את הקשרים שהתרופפו בציצית, ומובא בשם הרבי שבעת בדיקת הציציות בשבת יש לאחוז את הקשר, שמא יבוא לקשור את הציצית.

היתר עשיית מלאכת אוכל נפש בחג כפוף לכמה הגבלות, שמטרתן להוסיף בשמחת החג, שכן ההתעסקות במלאכות אלו עשויה לבטל את האדם משמחת החג, ולכן התירו חכמים בחג רק את הדברים המשמעותיים לטיב המאכלים, כגון אפייה ובישול של מאכלים טריים בחג – ועל אף שהיה ניתן להכינם מערב החג, הותרו ביום טוב, מפני שהנם ערבים יותר מאלו של אתמול. אולם דברי מאכל שהכנתם באותו היום אינה מוסיפה לטעמם ואיכותם, כגון פירות מבושלים (קומפוט), אסור להכינם בחג. כמו כן הכנת "מכשירי אוכל נפש" -שהיה אפשר לעשותם מערב יו"ט- כגון כלי העבודה הנדרשים להכנת האוכל, כיוון שהכנתם בחג אינה משפיעה על טיבו של המאכל, יש להכינם מערב החג.