הלכה יומית

איסור "לא ילבש גבר שמלת אשה", אינו מוגבל ללבישה בלבד אלא אף כולל כל דבר הגורם לאיש להתדמות לאשה. ומשום כך נפסק בשלחן ערוך "אסור לאיש להסתכל במראה, משום לא ילבש גבר". ויש שכתבו שאיסור זה הינו רק במקום שאין דרכם של גברים להביט במראה, אך אם רגילים הגברים בכך מותר. כמו כן כתב הרמ"א שבעת הצורך, כגון משום רפואה או שמספר את עצמו, מותר להביט בראי. ולגבי הבטה בראי לכוון התפילין, מסופר שאדמוה"ז הביט בהשתקפות שעל מכסה הטבק לשם כך. והרבי במכתב מביא אפשרות אחרת: "שמבקשים את הנמצא אצלו, שיראה אם מונחים במקומם".

אסור להפסיק בין מים-אחרונים לברכת המזון ואפילו בדברי תורה. ואם הפסיק, ישוב וייטול ידיו קודם שמברך. מסיבה זו אמרו חכמים שיש להתחיל במים-אחרונים מן הקטן שלא ימתין הגדול לכולם בבטלה. ואח"כ ייטלו לפי סדר ישיבתם, ומשנותרו חמשה יש לתת לגדול ליטול, וכן אם מתחלה היו רק חמשה, הגדול נוטל תחלה, שבשיעור המתנה של 4 אנשים אין בכך הפסק שהרי יכול לעיין בינתיים ב4 הברכות של ברכת-המזון. אלא שכתבו האחרונים שכיום אין מקפידים על סדר זה והמזמן נוטל תחלה; וכתבו הפוסקים שאם מזמנים בפחות מעשרה ראוי שכולם יטלו מים-אחרונים לפני הזימון.

אמרו חכמים: "לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי-שבת", ואף אם אין בכוונתו לאכול יותר מכזית, כגון שאינו רעב, עליו לערוך את שלחנו כפי שרגילים לעשות בכל סעודה גמורה, שאף הוא מכבוד השבת "כאדם המלוה את המלך בצאתו מן העיר" מסיבה זו נקראת הסעודה בשם "מלווה-מלכה". כמו כן יש נוהגים להרבות נרות במוצאי-שבת, יותר משאר לילות החול כדרך שמלווים את המלך, וכן ציין הרבי שהבעש"ט ותלמידיו נהגו להרבות בנרות במוצאי-שבת, ויש אומרים שאצל הרבי לא ראו הנהגה זו, והיו שהבחינו שבבית הרבי דלקו כל מנורות החשמל בשעה זו.

כתבו הפוסקים שסעודת "מלווה-מלכה" אינה חובה כל-כך אלא מצווה מן המובחר, עם-זאת מדייק הרבי שלכאורה מציווי חז"ל לסידור השולחן במוצאי-שבת נסוב רק על עריכת השולחן ולא על החיוב לאכול סעודה, ולכן המקור לעריכת "מלווה-מלכה" נובע מהעובדה שכאשר בני-ישראל היו במדבר, ירדה כמות של מן שהספיקה לסעודות השבת וגם לסעודה של אחרי השבת, ולפיכך סעודת מוצאי-שבת קשורה אף היא לסעודות השבת, ולשיטת הרמב"ם היא מעיקרי סעודות השבת; ונהוג שלא לפשוט את בגדי השבת לאחר הבדלה אלא להישאר עמם במוצאי-שבת, כך שסעודת "מלווה-מלכה" נאכלת כשלבושים עדיין בבגדי שבת.

על הפסוק: "החודש הזה לכם", דרשו חכמים: הראה לו הקב"ה למשה רבנו את צורת הלבנה בחידושה, ואמר: "עדות זו תהא מסורה לכם". כלומר, לדיינים סמוכים שנסמכו איש מפי איש עד משה רבנו, שיקדשו את החודש על פי עדותם של עדים כשרים, שראו את הלבנה בחידושה. במרוצת הדורות רבו הגזירות על ישראל, ובין היתר גזרו על מצוות קידוש החודש, משראה זאת הלל נשיאה, עמדו הוא ובית דינו תוך מחשבה לעתיד, וחישבו את החודשים והשנים הבאות, וקידשו אותם עד סוף האלף השישי לבריאה. כזכר למצוות קידוש החודש, נהוג כיום להכריז בשבת שלפני ראש חודש את היום בו יחול ראש חודש ולברכו, ואף מכריזים את זמן המולד. טעם נוסף למנהג זה הוא, לפרסם את יום ראש חודש שיזהרו העם בהלכותיו.

בראשי-החדשים היו מקריבים בבית המקדש שעיר כפרה, בטעם הקרבתו אמרו חכמים, שלאחר שאמר ה' ללבנה "לכי ומעטי את עצמך", ניחם אותה ה' בזה שישראל ימנו על פיה את החודשים, ומשעדיין לא התנחמה אמר ה' לישראל: "הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח". מעבר לכך נמנה ראש-חודש בתורה יחד עם שאר המועדים שמקריבים בהם קרבנות מוסף, ואף היו תוקעים בו בחצוצרות, כאמור: "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות". ומצינו בדברי הנביאים שהיו נוהגים לערוך סעודות לכבוד ראש-חודש. וגם כיום אסור להצטער ולהתענות בו וכן אין חתן-וכלה מתענים בו ביום חופתם, אלא ביום שלפניו, וכן אין אומרים בו תחנון, ואף מצווה להרבות בסעודת ראש חודש; ובדורנו הורה הרבי שכל ראש חודש יערכו בכל מקום התוועדויות של שמחה והחלטות טובות ולברך איש את רעהו בכל הברכות הטובות.

כשם שבשבתות ובמועדים מזכירים את קדושת היום בתפלה, כך תקנו חכמים לומר בראש-חודש תפלת "יעלה-ויבוא" בברכת "רצה", ובברכת "בונה ירושלים" בברכת-המזון. שכח לומר "יעלה-ויבוא" בתפילת ערבית, אינו חוזר מפני שבזמן שהיו בית-הדין מקדשים את החודש, לא היו מקדשים אותו בלילה, וגם אם נזכר קודם מודים אינו חוזר מפני ההפסק. אולם בשחרית ובמנחה אם נזכר או הסתפק אם אמר, והוא אוחז לאחר "ה'" של "המחזיר שכינתו לציון", יאמר "יעלה-ויבוא" לפני "מודים". ואם כבר התחיל "מודים" חוזר ל"רצה". ואם נזכר לאחר סיום יהיו לרצון השני חוזר לראש התפילה ואינו אומר "ה' שפתי תפתח". אבל אם נזכר אחרי תפילת מוסף, אינו חוזר.

תקנו חכמים שיברך האורח את בעל-הבית ויתפלל להצלחתו, ונהגו לקבוע ברכות אלו בברכת "הטוב והמטיב" בברכת-המזון, וכן נהגו להזכיר ולברך את האב והאם מפאת כבודם, לצד בקשות נוספות הפותחות ב"הרחמן"; ובאם נוכח גוי במקום בעת אמירת ברכות "הרחמן", יש לומר "יברך אותנו בני ברית כולנו יחד" על-מנת להוציא את הנכרי מכלל ברכה, מפני שאסור לברכו כאמור: "לא תחנם". כמו-כן נהגו חסידים לברך את הרבי בסדר "הרחמן" בברכת-המזון. אודות מיקומו של הרחמן זה, מוכיח הרבי מלשון חז"ל שכיוון ש"רבו קודם לאביו", לכן יש לומר קודם הרחמן זה ואח"כ "הרחמן הוא יברך את אבי מורי".

אודות זמן הדלקת נר-חנוכה אמרו חכמים: "מצוותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק". בכדי למנוע מצב של שכחה, ניתנו מספר הגבלות בעיסוקים שונים עד להדלקת-הנרות. כך למשל, החל מחצי השעה קודם זמן-ההדלקה, אסור לאכול פת או מזונות יותר משיעור "כביצה" -54 גרם- עד שידליק את הנרות, שמא ימשך באכילתו וישכח להדליק את הנרות. אולם שאר מאכלים שאינם ממיני דגן כמו פירות וכן כל המשקאות שברכתם האחרונה היא "בורא-נפשות", מותרים קודם הדלקת-הנרות. ואם התחיל לאכול בתוך חצי-השעה שקודם זמן-ההדלקה, צריך להפסיק לאכול ולהדליק את הנרות בזמן. אך אם התחיל בהיתר לפני החצי-שעה, מעיקר הדין אינו חייב להפסיק, אך לכתחילה טוב שיפסיק, וכתבו הפוסקים ששינה קודם הדלקת הנרות אסורה אפילו בשינת עראי בלבד.

אין להתחיל במלאכה, מחצי השעה שקודם זמן-ההדלקה, שמא ישכח להדליק. ואם התחיל עליו להפסיקה, וגם כשהתחיל בהיתר לפני החצי שעה טוב שיפסיק, עד שידליק. אלא שלאחר ההדלקה נהגו הנשים שלא לעשות מלאכות כגון כיבוס ודומיהן, אולם בהכנת צורכי סעודה וכדומה מותרות, ויש שהחמירו ואסרו בחצי השעה הראשונה כל מלאכה, ויש שהחמירו עוד ואמרו שאף הגברים אסרים במלאכה בזמן זה; אולם למעשה גם ללא האיסור, למנהגנו מקפידים להתעכב למשך חצי השעה הראשונה על-יד הנרות. ונחלקו הפוסקים עד מתי נאסרה המלאכה. ולמעשה נהוג להימנע ממלאכה במשך הזמן המינימאלי לבעירת הנרות, שהוא חצי-שעה, או לכל-היותר חמישים דקות, ובחלוף זמן זה מותר לעשות מלאכה שלא כנגד הנרות.

כשיוצאים מהבית בערבי החנוכה כגון לאירועים משפחתיים וכדומה, לכתחילה יש לסדר את הנסיעה באופן שיוכלו לצאת לאחר הדלקת-הנרות בזמנם. אולם אם יש צורך להקדים ולנסוע לפני השקיעה, ובפרט לפני "פלג-המנחה", ידליקו כשיחזרו לביתם אחרי האירוע, במידה ויודעים בוודאות שישובו לפני עלות-השחר. וכשאינם בטוחים שיספיקו לשוב לביתם ולהדליק לפני עלות-השחר, יאחרו את יציאתם וידליקו מיד אחרי השקיעה מבלי להמתין חצי שעה ליד הנרות, ובאין ברירה ידליקו לאחר "פלג-המנחה", אלא שקודם השקיעה לא ניתן לברך על ההדלקה.

אסור להתחיל ללמוד תורה בהגיע זמן ההדלקה, אבל קודם שהגיע זמן ההדלקה, מעיקר הדין מותר להתחיל ללמוד אפילו בחצי השעה שקודם זמן ההדלקה עד שקיעת-החמה, ואם התחיל בהיתר אין צריך להפסיק מלימודו בהגיע זמן ההדלקה. אך אם עבר והתחיל ללמוד בזמן ההדלקה, צריך להפסיק ולהדליק. אלא שלמעשה נהוג שבבוא זמן ההדלקה מפסיקים הכל מלימודם ואף מי שהתחיל בהיתר, בכדי לקיים את מצוות נר חנוכה בזמנה. למעשה אנו נוהגים להדליק את הנרות בין תפלת "מנחה" לתפלת "מעריב" לאחר שקיעת-החמה, ואם לא מתאפשר הדבר ונאלץ להדליק לאחר צאת-הכוכבים, עליו להתפלל "מעריב" קודם להדלקה, אלא-אם-כן דרכו להתפלל "מעריב" בקביעות בשעה מסוימת בכל השנה, יכול להדליק תחלה ויתפלל בשעה הקבועה.