הלכה יומית

החל מתקופת הגאונים הנהיגו להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת בברכה. יש שכתבו שתקנה זו באה בעקבות כך שלא היו יכולים לקיים המצוה כתיקונה להדליק בפתח הבית מבחוץ מפני שיד האומות הייתה תקיפה, ולכן תקנו שידליקו בציבור ובכך יפרסמו את הנס ברבים; ויש שנמקו שתקנה זו נועדה מעיקרה עבור האורחים שאין להם בית להדליק בו, וכמו שתיקנו קידוש בבית הכנסת משום אורחים, ותקנה זו עדיין בתקפה עומדת מפני שיש בזה פרסום גדול להשי"ת וקידוש שמו כשמברכים אותו ברבים, ועל דרך שהייתה ההדלקה בבית המקדש עושים מעין זה בבתי הכנסיות הנקראים "מקדש מעט". וכיום אין יוצאים בהדלקה זו.

את נרות החנוכה מדליקים בבית הכנסת – בברכה – בתפלת מנחה החל מפלג המנחה (- שעה ורבע זמנית לפני השקיעה. וגם אם החלו להתפלל לפני פלג המנחה, והגיעו ל"עלינו לשבח" אחרי פלג המנחה – ידליקו ויברכו). בכל יום, החל מיום כ"ד כסלו, ערב חנוכה, מדליקים בבית הכנסת בכל יום כמספר הנרות שידליקו בלילה הקרוב. את הנרות מדליקים אחרי אמירת קדיש שלם, לפני "עלינו לשבח".

את ההחנוכיה בבית הכנסת מציבים מעל עשרה טפחים (80 ס"מ) מהריצפה, ולא מתחשבים בכיוון התפילה, אלא בין במדינות שמתפללים למזרח (הנמצאים מערבית לירושלים) ובין במדינות המתפללים למערב (הנמצאים מזרחית לירושלים) וכו' – בכל אופן מניחים החנוכיה בסמיכות לכותל הדרומי. והנרות יעמדו לאורך הכותל – ממזרח למערב. והמדליק עומד כשפניו לצד דרום (ולא שיעמוד בין החנוכיה לכותל).

המדליק בבית הכנסת ביום הראשון מברך שהחיינו. וכאשר מדליק לאחר מכן בביתו לא ישוב ויברך שהחיינו, אלא אם כן מדליק להוציא גם את בני ביתו ידי חובתם. את שאר הברכות ("להדליק נר חנוכה" ו"שעשה נסים" ) ישוב ויברך בביתו אף אם מתגורר לבדו אָבֵל (תוך שנים עשר חודש לפטירת אביו או אמו, או תוך שלושים יום לפטירת שאר הקרובים שמתאבלים עליהם) לא ידליק ביום הראשון את הנרות בבית הכנסת, כי לא ראוי שיברך ברכת "שהחיינו" בציבור. אמנם בשאר הימים יכול אָבֵל להדליק בבית הכנסת. לאחר שסיים להדליק את כל הנרות, אומרים הקהל "הנרות הללו".

לכתחילה צריך שיהיו עשרה אנשים בבית הכנסת בשעת ההדלקה. אם אין עשרה נוכחים בבית הכנסת, אך ידוע שיהיו עשרה שיראו את הנרות דולקים במשך הזמן – ידליק ויברך. לכן, אם התפללו מנחה בערב שבת לפני פלג המנחה – יש להדליק את הנרות לפני כניסת השבת, והמדליקן אז יברך אף אם אין עשרה, כיון שבסופו של דבר יגיעו הציבור לקראת "קבלת שבת" ויהיה מנין שיראו את הנרות.

נכון שידלקו נרות בבית הכנסת בכל המעת לעת. אך אם יש מקום לחשש סכנה (מפני הילדים וכדומה), אין להשאיר נרות דולקים. בבית כנסת שאין בו חנוכיה הדולקת כל הזמן, נוהגים להדליק נר חנוכה לכל הפחות בזמן תפילת שחרית, ללא ברכה. וגם ההדלקה בבית הכנסת ביום צריכה להיות באמצעות נר "שמש".

אודות זמן הדלקת נר החנוכה אמרו חכמים: "מצוותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק". בכדי שמירב האנשים יוכלו להיוודע לנס, ויש להקפיד שהנרות ידלקו לפחות עד חצי שעה לאחר צאת הכוכבים. למעשה אנו נוהגים להדליק את הנרות בין תפלת "מנחה" לתפלת "מעריב" (לאחר שקיעת החמה), ומקפידים שהנרות ידלקו 50 דקות לפחות. את נרות החנוכה יש להדליק כשכל בני הבית נמצאים יחד, כדי לפרסם הנס. והנשואים מדליקים בחגירת אבנט. אולם לא נוהגים ללבוש בגדי שבת בשעת ההדלקה.

את נרות החנוכה נוהגים להדליק על כיסא בפתח אחד החדרים בבית, משמאל הנכנס, סמוך לעובי מזוזת-הפתח, בחלל פתח החדר, בגובה המאפשר ששלהבות הנרות יהיו מעל 24 ס"מ, אך לא מעל 80 ס"מ, כשהשמש נפרד מיתר הנרות בצורה הניכרת לעין. למנהגנו אין הקפדה האם הנרות מונחים ממזרח למערב או מצפון לדרום; ויש שכתבו שניתן שכל בני הבית ידליקו במקום אחד כיוון שכל אחד מדליק במנורה נפרדת ישנו היכר למספר הנרות לכל אחד.

מי שנפסלה הטלית קטן שלו בשבת והוא נמצא ברשות הרבים (במקום שאינו מעורב), חייב לפשוט אותה מיד, כיוון שאסור מן התורה לצאת בבגד זה בשבת מפני שהחוטים נחשבים כמשא ואין לטלטלם בשבת אם הנם פסולים. ואפילו אם על ידי זה יתבזה ברבים, שאין כבוד הבריות דוחה את לא תעשה שבתורה שנאמר "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'", אבל בכרמלית אינו צריך לפושטה מעליו. ויש המקילים בזה גם ברה"ר כיוון שכיום כמעט לא מצויה רשות הרבים גמורה – ולכן אין למחות בידם, אך ירא שמים יחמיר לעצמו בזה ויוריד אותה מיד.

אחר שהדליק את השמש, נוטלו בימינו ומברך. איטר יד נוטל את השמש ביד שמאל שהיא נחשבת אצלו כימין. לפני ההדלקה מברכים שתי ברכות: "להדליק נר חנוכה". ו"שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בִּזמן הזה". ובלילה הראשון מוסיפים ומברכים גם ברכת "שהחיינו". ואם ברך את הברכות בסדר שונה – יצא ידי חובתו, ולא יברך שוב. את הברכות מברכים בעמידה, אך זקן או חולה שאינם יכולים לעמוד, יכולים לברך בישיבה.

מי שהבחין שטליתו של חברו נפסלה בשבת – באופן שחייב לפושטה מיד (כגון שנמצא ברה"ר), והלה עדיין איננו שם לבו לכך, לא יאמר לו זאת ברשות הרבים, כיוון שהוא עדיין שוגג. ולכן יקרא לו לבוא לביתו בלי להתעכב ושם יודיענו על כך. ואם נפסלה הטלית באופן שאינו חייב לפושטה מיד (כגון בכרמלית או ביום חול), יאמר לו שילך מהר לביתו ויפשוט את טליתו.

אסור לדבר בין הברכות להדלקה, אפילו לצורך ההדלקה. אלא אם כן אינו יכול להתחיל להדליק אם לא ידבר. אם דיבר המדליק שלא לצורך ההדלקה, צריך לחזור ולברך "להדליק נר חנוכה" (אך לא את שאר הברכות). דיבר לצורך ההדלקה – אינו חוזר ומברך. ואם דיבר לאחר הדלקת הנר הראשון – אינו חוזר ומברך.