הלכה יומית

אסור לברך ברכה לבטלה, ואף אסור לענות 'אמן' אחר ברכה זו. כמו כן אסור לגרום לברכה שאינה צריכה כגון בשני מינים שברכתם שווה אין לברך על כל מין ומין אלא יש לפטרם בברכה אחת. עבר והזכיר שם שמים לבטלה יאמר מיד "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"; ואם בשעה שאומר את הברכה נזכר שהיא לבטלה אם רק אמר 'ברוך אתה ה" ועדיין לא אמר 'אלקינו' יסיים: 'למדני חוקך', שהוא לשון הפסוק, ובמקרה שרק התחיל תיבת 'אלוקינו' (כלומר התחיל לומר 'אלקי' וללא סיים 'אלקינו') יסיים: 'ישראל אבינו מעולם ועד עולם' שהוא גם כן לשון הפסוק ויאמר גם בשכמל"ו .

אודות הזהירות שלא לשנות את נוסח התפילה, מבאר הרבי על פי הידוע שראשוני ראשונים דייקו בכל עניני תפלה ועד לתיבה, והיו שוקלים וסופרים מספר מנין תיבות התפלות והברכות. וכיוון שהוזהרנו "אל תבהל על פיך, ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלקים", וכפי שהזהיר האריז"ל אפילו בקשר לפיוטים, שהתקבלו רק הפיוטים "שנתקנו ע"ד האמת, אך אלה האחרונים שלא ידעו דרך קבלה אינם יודעים מה שהם אומרים וטועים בסדר דבורם בלא ידיעה כלל"; ובפרט יש להיזהר שלא לשנות מנוסח התפלה בסידור אדה"ז שכידוע בירר וקבע את נוסח התפלה על פי ששים סדורים שהיו לפניו.

בכל יום לפני הברכה על הטלית והעיטוף בה, צריך לבדוק את חוטי הציצית, ובפרט את החוטים שעל הכנף והכריכות – שמא נקרעו ונפסלו. ואף על פי שבדק את הציצית אתמול צריך לחזור ולבדקם היום ואין אומרים שהנם בחזקת כשרות לעולם כיוון שמצוי שייחתכו מסיבות , ולכן תקנו חכמים שיבדוק בכל יום. ואף את ציציות הטלית קטן יש לבדוק בכל יום, ונכון לבדקם בכל מקרה. גם בשבת צריך לבדוק את חוטי הציציות, אך נזהרים שלא להדק את הקשר, ולכן ראוי שבעת הבדיקה יחזיק הבודק את הקשר בידו וכך לא יתהדק הקשר וכן יהיה לו היכר שהיום שבת ולא יבוא להדק את הקשר.

החפץ לשנות את נוסח התפילה שהורגל בו לנוסח מבורר יותר, נכון העניין ורשאי לעבור מנוסח אשכנז לנוסח ספרד או לנוסח האר"י ז"ל. כמו כן אם התפלל בנוסח ספרד יכול לשנות לנוסח האר"י ז"ל, ובתנאי שקיבל על עצמו לעבור לנוסח זה בצורה מוחלטת, אבל מי שהתפלל בנוסח האר"י ז"ל אינו יכול לשנות את נוסח תפילתו ולהתפלל בנוסח ספרד או בנוסח אשכנז, וכן מי שהתפלל בנוסח ספרד אינו יכול לשנות את נוסח תפילתו ולהתפלל בנוסח אשכנז.

מי שטליתו נפסלה אסור להתעטף בה אפילו ללא ברכה. ואם גילה שנפסלה טליתו לאחר שהתעטף בה, אפילו מצא את הפסול בעת התפילה בבית הכנסת צריך לפשוט את הטלית מיד. אך אם מתבייש להתפלל ללא טלית יכול להישאר עמה וימהר לצאת מבית הכנסת ויפשוט אותה בחוץ.

המתפלל בבית הכנסת שהנוסח שם שונה מנוסח האר"י ז"ל שרגיל בו, יתפלל לעצמו בנוסח האר"י ז"ל, אך יחד עם זה יזהר שלא לבלוט בזה שמתפלל בנוסח שונה. ואם מוכרח הוא להיות שליח ציבור – כאשר הוא 'חיוב' – ותפילתו בנוסח שונה ממה שמתפללים הציבור בבית כנסת זה ויודע ששינוי הנוסח עלול לגרום למחלוקת – עליו להישמר מלגרום מחלוקת בענין זה.

אם נפסלה טליתו בשבת, או נודע לו בשבת על כך שהיא נפסלה ומתבייש להתפלל ללא טלית ואין לו אפשרות לשאול טלית כשרה, רשאי להתעטף בטליתו הפסולה בלי ברכה, אך אם ידע כבר מערב שבת שטליתו נפסלה – אסור לו להתעטף בה.

לגבי התפלה בהברה האשכנזית בה התפללו רבותינו נשיאנו, כותב הרבי, שההברה איננה כמו נוסח התפלה, דהיינו שהתפלה בנוסח רבותינו היא הנוסחה המובחרת, עם זאת לגבי ההברה אין צורך להעדיף את ההברה האשכנזית המקובלת בחב"ד, כי מבחינה הלכתית אין עדיפות לאחת ההברות, ויש להתנהג כל אחד כמנהג אבותיו. אמנם, חשוב ביותר להקפיד שכל התפילה תהא בהברה אחת ולא לערב הברות שונות בתפלה (גם לא באמירת 'שם השם').

מי שנפסלה הטלית קטן שלו בבית הכנסת או ברשות הרבים, אינו חייב לפשוט אותה מיד מפני כבוד הבריות, אלא ימהר וילך לביתו ויפשטנו, ואפילו עוסק בדבר מצוה יפסיק וילך לפשוט את בגדו שנפסל; למרות שמבטל הוא מצות עשה של תורה בכך – שלובש ארבע כנפות בלא ציצית, עם זאת, כיון שגדול כבוד הבריות התירו זאת במקרה זה בו אינו עושה איסור בידיו אלא המצווה נדחית ממילא.

טעה ובירך על הלחם 'בורא מיני מזונות' יצא ידי חובתו ואינו צריך לחזור שוב ולברך 'המוציא לחם מן הארץ'. כמו כן אם טעה ובירך על הלחם 'שהכל' או 'בורא פרי האדמה' יצא ידי חובה, ואינו צריך לחזור ולברך שוב, אבל אם טעה ובירך על הלחם 'בורא פרי הגפן' או 'בורא פרי העץ' לא יצא ידי חובתו, וצריך לחזור ולברך 'המוציא', ואם טעה בברכה אחרונה ובמקום ברכת המזון בירך בורא נפשות או מעין שלוש, לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולברך ברכת המזון.

בשעת הברכה צריך שהאתרוג יהיה מונח לפניו, באופן שהוא מוכן לנטילה מיד אחרי הברכה. אמנם, יש להיזהר שלא לאחוז באתרוג כאשר הלולב בידו השניה (שבזה כבר מקיים המצוה). אלא יניח את הלולב על השולחן, ואז יוציא את האתרוג להכינו לברכה, או שיטול את האתרוג שלא לשם מצוה עד שיברך. בעת נטילת הלולב יעמוד כשפניו למזרח, ונוטל הלולב ביד ימין, כששדרת הלולב מול פניו ומברך "על נטילת לולב". אחרי סיום ברכת 'על נטילת לולב' – נוטל האתרוג ביד שמאל. ובפעם הראשונה שנוטל לולב בשנה זו מברך "שהחיינו", ויחבר האתרוג ללולב ויתחיל בנענועים.

כאשר מצמיד את הלולב והאתרוג – יאחז את האתרוג באלכסון קצת, כך שתחתית הלולב יגע בשליש העליון של האתרוג. איטר יד (- שמאלי) אוחז את הלולב ביד שמאל ואת האתרוג ביד ימין. יש ליטול את ארבעת המינים 'דרך גדילתן'. כלומר, שהחלק המחובר לאילן יהיה למטה. יש לשים לב לכך בעיקר בנטילת האתרוג – שיש לאחזו כשהעוקץ כלפי מטה.