הלכה יומית

מי שנפסלה הטלית קטן שלו בבית הכנסת או ברשות הרבים, אינו חייב לפשוט אותה מיד מפני כבוד הבריות, אלא ימהר וילך לביתו ויפשטנו, ואפילו עוסק בדבר מצוה יפסיק וילך לפשוט את בגדו שנפסל; למרות שמבטל הוא מצות עשה של תורה בכך – שלובש ארבע כנפות בלא ציצית, עם זאת, כיון שגדול כבוד הבריות התירו זאת במקרה זה בו אינו עושה איסור בידיו אלא המצווה נדחית ממילא.

טעה ובירך על הלחם 'בורא מיני מזונות' יצא ידי חובתו ואינו צריך לחזור שוב ולברך 'המוציא לחם מן הארץ'. כמו כן אם טעה ובירך על הלחם 'שהכל' או 'בורא פרי האדמה' יצא ידי חובה, ואינו צריך לחזור ולברך שוב, אבל אם טעה ובירך על הלחם 'בורא פרי הגפן' או 'בורא פרי העץ' לא יצא ידי חובתו, וצריך לחזור ולברך 'המוציא', ואם טעה בברכה אחרונה ובמקום ברכת המזון בירך בורא נפשות או מעין שלוש, לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולברך ברכת המזון.

טעה ובירך על מיני מזונות "המוציא לחם מן הארץ" – אם בירך על מאפים שבשעת קביעת סעודה עליהם יכול ליטול את ידיו ולברך עליהם "המוציא", יצא ידי חובתו ואינו צריך לחזור ולברך שוב, ואם בירך "המוציא" על מאפים שגם בשעת קביעת סעודה עליהם ברכתם תמיד תהיה "מזונות" – לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולברך "מזונות". טעה ובירך על מיני מזונות "שהכל" יצא ואינו צריך לחזור ולברך שוב, אבל אם טעה ובירך ברכת "הגפן" או "העץ" לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולברך.

הבא לשתות משקה שברכתו "שהכל" וסבר שהוא יין, והתחיל לברך "הגפן" וקודם שסיים ברכתו התברר לו שאינו יין וסיים "שהכל", יצא. ואם סיים "בורא פרי הגפן", אם יש לפניו יין ודעתו היתה לשתות ממנו ישתה מהיין שלפניו בכדי שלא תהיה ברכתו לבטלה, אבל אם לא היתה דעתו לשתות מהיין לא יצא בברכת בורא פרי הגפן. ואם טעה ובירך על היין "שהכל" או "העץ" – יצא ידי חובתו ואינו צריך לחזור ולברך שוב. טעה בברכה אחרונה ובמקום לברך בברכה מעין שלוש "על הגפן" בירך "על המחיה" או "על העץ" , יצא ידי חובתו ואינו צריך לחזור ולברך "על הגפן", אבל אם בירך "בורא נפשות" לא יצא וצריך לברך "על הגפן".

טעה ובירך על פירות האדמה "שהכל" יצא ידי חובתו ואינו צריך לחזור ולברך שוב, אבל אם טעה ובירך על פירות האדמה שאר ברכות – לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולברך "האדמה". פירות האדמה שיש מחלוקת מה ברכתם, אף על פי שפסק ההלכה הוא שמברכים עליהם בורא פרי האדמה, אם ברך עליהם "העץ" יצא ידי חובה ואינו צריך לחזור ולברך שוב. ואם טעה בברכתם האחרונה ובמקום לברך "בורא נפשות" בירך ברכה מעין שלוש לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולברך.

טעה ובירך על פירות האילן "האדמה" או "שהכל" יצא ידי חובתו, אך אם ברך ברכה אחרת צריך לחזור ולברך בורא פרי העץ, חוץ מענבים שאם בירך עליהם "בורא פרי הגפן" יצא ידי חובתו מפני שהענבים הם בכלל הגפן.

דברים שברכתם האחרונה "בורא נפשות", וטעה וברך ברכת המזון או "על המחיה", במקום "בורא נפשות", לא יצא ידי חובתו. מי שאכל תמרים ובמקום לברך "על העץ" ברך ברכת המזון או ברכת "על המחיה", יצא – מפני שהם סועדים את הלב. מי שאכל דבר מה ובברכה אחרונה ברך בטעות "על הגפן" – לא יצא ידי חובתו, אבל אם אכל ענבים יצא ידי חובתו מפני שהם בכלל הגפן. אכל פירות האילן שאינם משבעת המינים, ובמקום לברך "בורא נפשות" בירך "על העץ" יצא ידי חובתו ואין צריך לחזור ולברך, אבל אם אכל פירות משבעת המינים ובמקום לברך "על העץ" ברך "בורא נפשות" צריך לחזור ולברך.

אסור להזכיר שם שמים לבטלה והעובר על כך ביטל מצות עשה שנאמר "את ה' אלקיך תירא", וכן נאמר "ליראה את השם הנכבד והנורא הזה", ומכלל היראה הוא שלא להזכיר שמו ית' בדברים שאין בהם צורך. ומן התורה רשאי להזכיר את השם דרך שבח וברכה אפילו שלא לצורך, אלא שחכמים אסרו לברך ברכה שאינה צריכה.

איסור הוצאת שם שמים לבטלה הוא בשבעת השמות המיוחדים לקדוש ברוך הוא ("שמות שאינן נמחקים") והם: 1) י-ה-ו-ה (והוא שם המפורש אותו אין מבטאים אפילו בתפלה ובקריאת הפסוקים אלא קוראים אותו לפי הניקוד שלו אדנות או אלוקים, כפי שאף מצוין בדרך כלל בחומשים ובסידורים); 2) א-ד-נ-י; 3) א-ל; 4) א-ל-ו-ה; 5) א-ל-ה-י-ם; 6) א-ל-ה-י; 7) שדי. ולגבי שם "צבאות" נוהגים למעשה שהוא נקרא כפי שהוא, גם שלא בשעת תפילה.

שבעה השמות המיוחדים להקב"ה אסורים להזכירם הן בלשון הקודש והן בשאר לשון כגון ג-ט בלשון אשכנז או בכל שפה אחרת, והרוצה להזכיר את שם המפורש שלא לצורך יאמר השם.

על אף שחכמים הזכירו רק ארבע סכנות עליהם צריכים להודות כשנחלצים מהם, כתבו פוסקים רבים שאף ביתר הסכנות כגון שתקפוהו שודדים בעיר, או שנפל עליו כותל צריך להודות לה' בברכת-"הגומל". ואמרו חכמים ששניים שהתעתדו לצאת להפלגה בספינה, ואחד מהם הפסיד את הספינה וחרה לו, ולימים נודע לו שטבעה ספינתו של חברו בים, עליו להודות לה'". ומכאן דייקו הפוסקים שאפילו על מניעת סכנה מודים לה', אלא שאין הכוונה לברכת "הגומל", כיון שברכה זו תיקנו חז"ל רק למי שכבר היה בצרה ודאית וניצל ממנה, אך מי שלא הסתכן בפועל אינו מברך "הגומל", אלא כולל את הודאתו בברכת "מודים" כשאומר "על ניסך שבכל יום עמנו".

יש להקפיד שיהיה הצד השחור שברצועות לצד חוץ [וגם המניח תפילין שרצועותיהן שחורות משני הצדדים, יקפיד שהצד החיצוני של העור יהיה כלפי חוץ. וניתן לזהות זאת בקל, שהצד החיצוני חָלָק יותר מהפנימי], ולא יתהפכו הרצועות. ואם נהפכו בשוגג, מדת חסידות להתענות. ואין להקפיד שלא יתהפכו אלא מה שמקיף את הראש פעם אחת, אבל מה שמשתלשל ותלוי לפניו מהרצועה אין צריך להקפיד כלל שלא יתהפך, לפי שאין זה מעיקר המצוה, ובתפילין של יד יש להקפיד רק על הכריכה הראשונה שסביב הקיבורת. ויש להקפיד שלא יגררו רצועות התפילין על גבי הקרקע.