הלכה יומית

לפני 'כל נדרי' פותחים את ארון הקודש ומוציאים לפחות שלושה ספרי תורה. ומצוה גדולה לקנות ספר הראשון. האנשים האוחזים את ספרי התורה נעמדים בסמוך לש"ץ. הש"ץ אומר "על דעת המקום . . בישיבה של מעלה" בקול נמוך, אבל באופן שישמעו שלושת האנשים העומדים לידו. אח"כ מתחיל הש"ץ "כל נדרי", ואומרו שלוש פעמים, ובכל פעם מגביה קולו יותר. הציבור אומר אתו מילה במילה בלחש – אך יש להם לומר בקול רם מעט, באופן שישמעו העומדים בסמוך. את הפסוק "ויאמר ה' סלחתי כדברך" – אומרים הקהל שלושה פעמים ברצף, ולאחר מכן אומר הש"ץ שלושה פעמים .

לאחר אמירת פסוקי הסליחה, מברכים "שהחיינו" כפי שמברכים בכל החגים בעת הקידוש, אלא שביום הכיפורים כיוון שאין בו קידוש על הכוס, מברכים ברכה זו בבית הכנסת. שליח הציבור מברך בקול רם, וגם כל אחד מהקהל מברך בלחש, וישתדל לסיים לפני שליח הציבור, בכדי שיוכל לענות "אמן" על ברכתו. אלו שברכו 'שהחיינו' בעת הדלקת הנרות – לא יברכו כעת. וראוי להכריז ולהזכיר על כך בבית הכנסת.

בתפילות יום הכיפורים אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בקול רם. בטעם הדבר כתבו הפוסקים על פי דברי המדרש, שכשעלה משה למרום שמע את מלאכי השרת משבחים: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", וירד ותיקן לישראל לאומרו בלחש. כאדם הגונב חפץ נאה מארמונו של המלך ונתנה לאשתו, ואמר לה: אל תתקשטי בו אלא רק בצנעה בתוך ביתך. ולכן כל השנה הוא נאמר בלחש ורק ביום הכיפורים שישראל דומים למלאכים, אומרים אותו בקול רם. וכן נוהגים בכל פעם שקוראים קריאת שמע – כולל קריאת שמע על המיטה וק"ש שבבוקר, עד מוצאי יום הכיפורים. אחרי "עלינו", אומרים ארבעה מזמורי תהילים א–ד (בכוונת שם ה' בניקוד בברית). בסיום אמירת המזמורים אומרים קדיש יתום. לאחר מכן נוהגים לומר את כל התהילים בציבור.

אמירת קריאת שמע שעל המיטה כמו בשבת ויו"ט. אמירת "ברוך שם…" בקול רם. לפני השינה אומרים תשעה מזמורי תהילים קכד־קלב. טוב להיזהר שלא להתעטף – הגברים – בזמן השינה בכרים ובכסתות, ולפחות להיזהר שלא לכסות את הרגלים.

מן הפסוק "חג הסוכות תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך", למדים שיש לעשות את סכך הסוכה מדברים שאוספים אותם מן הגורן והיקב, ולכן יש לסכך רק בדברים שגידולם מן הארץ (כגון: ענפים, קנים, עלים), אך מנותקים ממקור גידולם, וכן יש להקפיד שלא יעברו עיבוד שיכשיר אותו לקבל טומאה. והמשתמשים ב"סכך לנצח" יוודאו שיש עליו הכשר מהודר. לכתחילה אין לסכך במיני עשבים שריחם רע, ואף אין לסכך בסכך שתמיד נושר ממנו לכלוך או עלים. נוסף על כך יש לוודא שהסכך נקי מתולעים, שמא יפלו לתוך האוכל כמו כן אסור לקחת סכך מגינות ציבוריות וכדומה ללא רשות הרשויות המקומיות. וכן אין לקנות סכך מאדם שלא ידוע שזה שלו.

ממצוות יום הכיפורים היא מצוות הווידוי תוך הכנעה ובהכאה על החזה, מצוות הווידוי במקורה היא בכניסת היום הקדוש. אלא שכיוון שחששו חכמים שמא יארע לאדם דבר קלקלה בסעודה שלפני הצום, ולא יוכל אח"כ להתוודות בערבית, לפיכך תקנו שיתוודה כל אדם בתפילת מנחה שלפני הסעודה. ואע"פ שהתוודה במנחה צריך לחזור ולהתוודות עם חשיכה שהוא עיקר זמן ווידוי מן הדין. וכיוון שיום-הכיפורים מכפר רק על עוונות שהן "לפני-ה'", בין אדם למקום, לכן בעבור עוונות שבין אדם לחברו יש לפייס את חברו תחילה.

את הסוכה צריך לסכך באופן שיהא הצל בסוכה מרובה מאור השמש. דהיינו, שרוב גג הסוכה מכוסה ע"י הסכך. אך אם הסוכה מסוככת היטב, אלא שנכנס אליה אור השמש דרך הדפנות – כשרה לכתחילה ומנהג רבותינו נשיאינו להרבות בסכך, ובכדי ש"יהיו הכוכבים נראים מתוכה", לוקחים מקל ותוחבים בעובי הסכך ליצור נקב שיוכלו הכוכבים להיראות בעדו.

טוב להחמיר שהסכך יונח על גבי הסוכה רק ע"י איש גדול בר מצוה, ולא ע"י קטן. כמו כן לכתחילה לא יאגוד קטן את ארבעת המינים שגדול יוצא בהם ידי חובתו. ואם אגדם קטן, אם אפשר יתיר את האגד, וישוב ויאגדם גדול.

אם יש בסוכה פרצים גדולים – שבעה טפחים (=56 ס"מ) על שבעה טפחים – בהם הסיכוך אינו סמיך והשמש מרובה מן הצל, אין לשבת תחתם. וכן אם יש בסוכה אויר ברוחב שלושה טפחים (24 ס"מ) ללא סכך, אין לשבת תחתיו. אולם סכך פסול הנמצא בסוכה, מותר לשבת תחתיו ואם הוא רחב ארבעה טפחים (32 ס"מ), אין לשבת תחתיו (ויזהר שלא יהיה אויר שלשה טפחים או סכך פסול ארבעה טפחים לכל אורך הסוכה).

נאמר במשנה שקטן היודע לנענע חייב בלולב, היינו שאביו חייב לחנכו במצות לולב. ובגמ' אמר ר' זירא שלא להקנות לולבו לתינוק ביו"ט הראשון משום שהוא יודע לקנות, ואינו יודע להקנות. ולכן ביום א' דחגה"ס (כשחל בחול), גדול אינו יכול לצאת ידי חובת מצות ד' מינים, כאשר ד' מינים אלו ניתנו לקטן מקודם (אך הקטן יכול להקנות לקטן אחר).

הסכך צריך להיות מחובר לסוכה היטב, באופן שיכול לעמוד ברוח מצויה. אך לכתחילה אסור לחבר את הסכך לסוכה בדבר הפסול לסיכוך, (כאשר ללא החיבור הסכך ייפול או יעוף, שאז הרי זה דבר המעמיד). ולכן אין לקשור סכך עם אזיקונים וכדומה, וכן יש להיזהר שלא להעמיד את הסכך על דבר המקבל טומאה (כגון כלים, או עצים שהיו כלים, או לתמוך אותו לאילן המחובר לקרקע), שמא יבואו לעשות את הסכך עצמו מדברים המקבלים טומאה. ואם הסכך יכול לעמוד ברוח מצויה, ורק רוצה לחזקו שלא ייפול בעת רוח חזקה – מותר לעשות זאת בדבר המקבל טומאה.

אף על פי שבשבתות וימים טובים מתפללים שבע ברכות, דהיינו שלוש ראשונות ושלוש אחרונות וקדושת היום באמצע, בתפלת המוסף של ראש השנה תקנו חכמים תשע ברכות. מבנה התפלה הינו כך: שלוש ברכות ראשונות (של שבח) ושלוש ברכות אחרונות (של הודאה) – כמו בכל יום; ובאמצען: ברכות קדושת היום, והיא בתוך ברכת 'מלכויות' ובה מזכירים את עניין המלכות וחותמים אותה ב'מלך על כל הארץ . .'; ולאחר מכן מוסיפים שתי ברכות נוספות. שלוש ברכות אלו מהוות חטיבה אחת ונאמרות יחדיו, והן נקראות: "מלכויות, זכרונות ושופרות".