הלכה יומית

היוצא באמצע סעודה לבית אחר, ורוצה לאכול גם שם פירות או מיני מתיקה שכבר בירך עליהם במקום הראשון ברכה ראשונה – אינו צריך שוב לברך ברכה ראשונה, כיון שנפטר בברכה שכבר בירך, גם אם לא היתה דעתו בשעת ברכת המוציא לשנות מקום באמצע הסעודה שבירך בבית הקודם.

האוכל מאכלים או שותה משקים שברכתם האחרונה 'בורא נפשות', ועבר ממקום למקום באותו חדר, אינו צריך לחזור ולברך ברכה אחרונה במקום שאכל בו בתחלה, ואפילו אם היה מקום זה מוקף במחיצות כך שאינו רואה את המקום הראשון בחדר ששם אכל, אינו מברך שוב, כיון שזה באותו החדר ואין זה נחשב כשינוי מקום.

האוכל מאכלים או שותה משקים שברכתם האחרונה 'בורא נפשות' ועבר מחדר לחדר באותו בית עם המאכל שאוכל או עם השתיה ששותה, אם אינו רואה את המקום שאכל בו – עליו לברך שוב. ואם היתה דעתו בשעת הברכה להמשיך את אכילתו בחדר אחר בתוך אותו הבית (אפילו בקומה אחרת ) מועילה מחשבתו שלא יצטרך לברך שוב, וכן הדין אם רגיל ללכת תוך כדי האכילה לחדר אחר.

השוהה בגינה או בשדה המוקפת מחיצות ואכל שם מאכלים או שותה משקים שברכתם האחרונה 'בורא נפשות', גם אם התכוון לאכול בשטח מסויים באותה הגינה ועבר מקום ומעוניין כעת להמשיך באכילתו יכול להמשיך את אכילתו בשטח זה ללא ברכה נוספת, גם אם אינו רואה את המקום שבירך בו (כדין חדר אחד הנ"ל). וכן האוכל מפירות אילן אחד והיתה דעתו לאכול מכמה אילנות יכול לאכול מכמה אילנות גם אם אינו רואה את המקום שבירך בו. אבל אם לא היתה דעתו לאכול פירות אילן אחר ושינה את מקומו ואינו רואה את המקום שאכל בו עליו לברך שוב על פירות אילן אחר.

הברכה הראשונה של ברכות ק"ש של שחרית, היא "יוצר אור ובורא חושך" וסיומה היא ב"ברוך . . יוצר המאורות". הברכה השניה מתחילה ב'אהבת עולם' וסיומה ב"הבוחר בעמו ישראל באהבה". מי שטעה והקדים את ברכת אהבת עולם לברכת יוצר אור יצא ידי חובתו (אף שיוצא שאינו פותח בברוך אלא ב'אהבת עולם' – יצא כיוון שמלכתחילה לא תקנו פתיחה בברוך בברכה זו, מפני היותה (בד"כ) סמוכה לברכת יוצר אור).

בסדר ברכות קריאת שמע של שחרית תקנו לומר את סדר הקדושה של המלאכים, וכשמגיע שליח הציבור ל"ואומרים ביראה" עונים הקהל "קדוש, קדוש קדוש", אך אין לעמוד לאמירת קדושה זו כמו בקדושה שבחזרת הש"ץ, אלא אם ישב, יישאר לשבת. וגם המתפלל ביחיד עליו לומר קדושה זו ואין זה דומה לקדושה שבחזרת הש"ץ הנאמרת דוקא במניין עשרה, מפני שבקדושה זו מתארים את הקדושה שאומרים המלאכים – כסיפור דברים.

מי שטעה בברכות ק"ש של שחרית והתחיל ברכת "אשר בדברו מעריב ערבים", או שסיים את הברכה במילים "המעריב ערבים" אם נזכר תוך כדי דיבור זמן אמירת 'שלום עליך רבי' יתקן את עצמו. ואם נזכר לאחר חלוף זמן זה צריך לחזור שוב ולברך אותה ברכה. ואם נזכר רק לאחר שסיים את ברכת אהבת עולם באמירת ברוך אתה ה', יחזור לברך ברכת יוצר אור רק לאחר תפילת שמונה עשרה. ומי שטעה ב"אהבת עולם" של תפילת שחרית ואמר את נוסח ברכת "אהבת עולם" של ערבית יצא ידי חובתו.

את ברכת "יוצר המאורות" יש להשתדל לסיים לפני שמסיימה שליח הציבור, ויענה אמן, ורק לאחר מכן יתחיל את ברכת אהבת עולם, אבל השומע את ברכת יוצר המאורות משליח הציבור כשהוא אוחז באמצע ברכת יוצר המאורות או אהבת עולם – אינו יכול לענות אמן. את ברכת "הבוחר בעמו ישראל באהבה" מסיים הש"ץ בלחש, כדי לא להיכנס לספק האם ניתן לענות אמן בין ברכת הבוחר בעמו ישראל באהבה לקריאת שמע.

מצוות עשה מן התורה לזכור בכל יום (בנוסף על יציאת מצרים) את מעמד הר סיני, מעשה עמלק, מעשה מרים ומעשה העגל. ויש אומרים שגם את זכירת שבת. על זכירות אלו טוב לכוון בסמוך לקריאת שמע כשאומרים "ובנו בחרת" – יש לזכור את מתן תורה וכן כשאומרים "וקרבתנו", מכוונים – על שקרבנו ה' להר סיני; וכשאומרים "לשמך הגדול" מכוונים על מעשה עמלק שאין השם שלם עד שימחה זרעו; ובאמירת "להודות לך" מכוונים על מעשה מרים והזהירות מלשון הרע שהרי הפה נועד רק "להודות". וכשאומרים "וזכרתם את כל מצות ה'" מכוונים על השבת ששקולה כנגד כל המצות. ויש אומרים שבאמירת "וליחדך ולאהבה" מכוונים על מעשה העגל – שנבחרנו ליחדו באהבה, ולא כאותה שעה שעשו את העגל שלא היה באהבה עם הקב"ה.

נשים פטורות מקריאת שמע ומברכותיה כיון שהן תלויות בזמן, אך נכון שאף הנשים תקראנה קריאת שמע, בכדי שיקבלו עליהן עול מלכות שמים. ובברכת "אמת ויציב" חייבות הנשים מפני שהיא ברכה שנתקנה על זכירת יציאת מצרים שחיובה מהתורה ואינה תלויה בזמן, וכיון שהן חייבות גם בתפילת שמונה עשרה עליהן להסמיך גאולה לתפילה ולהסמיך ברכה זו לתפילת שמונה עשרה. ולמעשה יכולות לברך גם את כל הברכות – ברכות ק"ש, ברוך שאמר וישתבח.

מן הפסוק "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפת בין עיניך" למדים שתחלה מניחים תפילין של יד ואח"כ של ראש, ובחליצת התפילין "חולץ של ראש ואחר כך חולץ של יד", שכן על התפילין של ראש נאמר "והיו" שהוא לשון רבים – שכל זמן שהתפילין בין עיניך בראש – יהיו עליו שתים. ותחלה יש להסיר את שלוש הכריכות של רצועת התפילין של יד מהאצבע; ואין להסיר את הטלית עד לאחר חליצת התפילין.

את התפילין של ראש נוהגים לחלוץ ביד שמאל שהיא היד החלשה, וזאת בכדי להראות שקשה עליו חליצתן, ואיטר יד שכל מלאכתו ביד שמאל, יחלוץ את תפיליו ביד ימין שהיא ידו החלשה. ומנהג חכמים לנשק התפילין בשעת לבישתן ובשעת חליצתן, וראוי לכל איש ישראל לנהוג כך בכדי לחבב את המצווה.