הלכה יומית

יין ששתה לפני הסעודה אין צורך לברך אחריו ברכה אחרונה גם אם שתה שיעור של רביעית, מפני ששתיית היין באה לפתוח את התיאבון לסעודה, ולכן הוא טפל לסעודה ויוצא בברכת המזון שמברך בסוף סעודתו; אבל השותה יין סתם ללא קשר לסעודה ולאחר מכן החליט לסעוד את סעודתו, עליו לברך ברכה אחרונה לפני הסעודה, ואם נזכר באמצע סעודתו יברך ברכה אחרונה כשנזכר, אבל אם נזכר לאחר שבירך כבר ברכת המזון לא יברך ברכה אחרונה.

המעוניין לשתות יין בתוך הסעודה עליו לברך בורא פרי הגפן לפני השתיה מפני שהוא משקה חשוב, אך ברכה אחרונה אין לברך עליו כיון שהוא נפטר בברכת המזון. אבל מי ששתה יין לפני הסעודה, גם אם בשעת ברכת היין עדיין לא התיישב לסעודה, ואחר כך התיישב לסעודה – לא יברך על היין בסעודה כל עוד הוא באותו החדר ולא יצא מהחדר בינתיים לסעוד בחדר אחר (אא"כ כיוון על כך בפירוש).

השוכח לספור באחד מלילות ספירת העומר – אם נזכר במשך היום שלא ספר בלילה – יספור ללא ברכה, ובלילות הבאים ימשיך לספור בברכה. אם נזכר בבין השמשות שלא ספר יספור מיד ללא ברכה, ומהלילה הבא יקפיד לשמוע הברכה מאחר. ואם לא נזכר ביום ימשיך לספור מהלילה הבא והלאה ללא ברכה. אך המסופק אם ספר בלילה הקודם, ממשיך לספור בברכה.

מעיקר הדין מצוותן של התפילין שיהיו מונחים עליו כל היום. אבל מפני שהאדם המניח תפילין צריך לשמור על נקיות גופו וכן שלא יסיח דעתו מן התפילין כל עוד הן מונחות עליו, ואין כל אדם יכול להיזהר בזה, לכן נוהגים לא להניחם כל היום. ומכל מקום צריך כל אדם שיהיו עליו התפילין בשעת קריאת שמע ותפילה כיוון שבזמן קצר כזה יכול כל אדם (ומצד הדין צריך בעת התפלה) להיזהר בהן ולשמור על נקיות גופו.

נוהגים להיות נעורים בליל שביעי של פסח, ועוסקים בלימוד כל הלילה. בלילה זה נהוג ללמוד את המאמר ד"ה 'והניף' וכן את המאמר ד"ה 'הים ראה וינוס' (בלקוטי תורה), משהגיע זמן עלות השחר אין צורך לומר ברכות התורה ע"מ להמשיך ללמוד, אלא בסיום הלימוד יאמר הברכות. לאחר שעלה השחר, ואחר עשיית צרכיו יטול ידיו שלוש פעמים על כל יד (כבכל יום), ואז יברך את כל הברכות על הסדר. מנהגנו שישנים קודם תפלת שחרית. אם הולך לישון אחר עלות השחר וחושש שלא יקום עד לסוף זמן קריאת שמע, יקרא ק"ש מעלות השחר (לאחר אמירת ברכות השחר כנ"ל). ויתנה שאם לא יקום יצא בזה יד"ח, ואם יקום יהיה כקורא בתורה, ואם ייעור משנתו לפני סוף זמן ק"ש יקרא שוב, שכן לכתחילה תחילת זמן קריאת שמע הוא רק "משיכיר" (וכמצויין בלוחות זמן טלית ותפילין).

אין להניח תפילין לאחר התחלת השקיעה, אבל אם היו התפילין עליו קודם שקיעת החמה אין צריך לחולצן כאשר שקעה החמה (חוץ מערב שבת ויום טוב שצריך לחולצן זמן מה לפני הדלקת נרות). מי שלא הניח תפילין כל היום ונזכר בבין השמשות שלא הניח תפילין – יש אומרים שיניח תפילין בבין השמשות אבל לא יברך עליהן, אבל ממכתבי הרבי נראה שלא יניח כלל אחר השקיעה.

הבעל שם טוב היה אוכל ג' סעודות באחרון של פסח. סעודת אחרון של פסח השלישית היתה נקראת – אצל הבעל שם טוב – "סעודת משיח". סעודת משיח היא באחש"פ, כי באחש"פ מאיר גילוי הארת המשיח. ובארץ ישראל אוכלים סעודת משיח בשביעי של פסח. נהוג שנוטלים ידיים לפני השקיעה, אוכלים מצה ושותים ד׳ כוסות, ומנגנים ניגוני רבותינו נשיאינו. ומעורר הרבי ש"בוודאי שכל אחד ישלים ד' הכוסות וגם אלה שספק אצלם אם שתו כל ד' הכוסות בכוונה זו (שזה שייך לגאולה העתידה) בוודאי ישלימו, דשתיית ד' הכוסות צריכה להיות באופן ודאי וברור . . שעי"ז מקרבים הגאולה העתידה".

תיקנו חכמים לשתות ארבע כוסות יין בליל הסדר, כנגד ארבע לשונות של גאולה שנאמרו ביציאת מצרים, וכנגד ארבע כוסות של פורענות שעתיד הקב"ה להשקות את רשעי אומות העולם, וכן כנגד ארבע הכוסות של נחמה שעתיד הקב"ה להשקות את ישראל. כל ארבע הכוסות נתקנו לשתותן תוך אמירת שירה. כשעל הכוס הראשונה אומרים את נוסח הקידוש, השנייה על ההגדה, השלישית על ברכת המזון, והרביעית על ההלל.

הכוס אותה לוקחים לארבע כוסות צריכה להכיל לכל הפחות שיעור רביעית (86 מ"ל). אין לוקחים כוס שפיה צר. למנהגנו לוקחים כוס ללא רגל. לפני הקידוש צריך לשטוף את הכוס מבחוץ ולהדיחה היטב מבפנים, כדין כוס של ברכה. אך אין צורך לעשות שטיפה והדחה לפני מזיגת יתר הכוסות (אבל לפני כוס שלישית צריך).

את מצוות ארבע כוסות מקיימים דווקא ביין, ומהדרים לקחת יין אדום לד' כוסות. ואפילו מי ששונא יין או שמזיקו, חייב לדחוק את עצמו ולשתות ארבע כוסות. מי שאינו יכול לשתות יין, יכול לערב מיץ ענבים ביין, ובעת הצורך ישתה מיץ ענבים לבד ללא עירוב יין. נשים וילדים אינם צריכים לשתות יין, ויכולים לשתות מיץ ענבים.

למנהגנו אין מדקדקים שמזיגת הכוס בליל הסדר תהיה על ידי אחר, אלא כל אחד מוזג את הכוס לעצמו. סדר לקיחת הכוס הוא: לוקחים את הכוס ביד ימין, מעבירים אותה ליד שמאל, ומורידים אותה על כף היד הימנית, כשהיא כפופה קצת כעין בית קבול, וארבע האצבעות מוגבהות והאגודל מושכב מן הצד. לכתחילה אחיזת הכוס תהייה למעלה משלשה טפחים (24 ס"מ) מעל גבי השולחן, ולפחות יגביה טפח.

את ארבע הכוסות שותים בהסיבה דרך חירות כבני מלכים. בשתיית ארבע כוסות מצוה לשתות את כל הכוס, ובבת אחת. ולכן מי שקשה לו לשתות את כל הכוס, מוטב שיקח כוס קטנה המכילה שיעור רביעית (86 מ"ל) וישתה את כולה, ואם בכל זאת מתקשה הוא בשתייתה, בכל אופן לא יפחות משתיית רוב רביעית.