הלכה יומית

בכל יום לפני הברכה על הטלית והעיטוף בה, צריך לבדוק את חוטי הציצית, ובפרט את החוטים שעל הכנף והכריכות – שמא נקרעו ונפסלו. ואף על פי שבדק את הציצית אתמול צריך לחזור ולבדקם היום ואין אומרים שהנם בחזקת כשרות לעולם כיוון שמצוי שייחתכו מסיבות שונות, ולכן תקנו חכמים שיבדוק בכל יום. ואף את ציציות הטלית קטן יש לבדוק בכל יום, ונכון לבדקם בכל מקרה.

מנהגנו שמניחים את הטלית בעודה מקופלת על הכתף הימנית, כשארבע הכנפות מונחים כלפי מטה, וכך בודקים ומפרידים את הציציות, ובתוך כך אומרים את הפסוקים: "ברכי נפשי את ה' ה' אלקי גדלת מאד הוד והדר לבשת. עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה". ורק בגמר הבדיקה מורידים את הטלית מהכתף ומתעטפים בה.

אף על פי שרשאי לקרות קריאת שמע כשהוא מהלך, מכל מקום בשעת אמירת פסוק ראשון של קריאת שמע (וברוך-שם כבוד-מלכותו) צריך לקרוא בעמידה או בישיבה, ולא תוך כדי הליכה. ואחר כך אם רוצה להמשיך את הליכתו רשאי לעשות כן. ובדיעבד אפילו אם קרא פסוק ראשון של קריאת שמע כשהוא מהלך וכיוון לבו לפירוש המילים יצא ידי חובה. אך לכתחילה יש להקפיד גם בבית ובבית הכנסת שלא לקרוא קריאת שמע בהליכה, ובכלל ידוע שלא הייתה נוחה דעתם הק' של רבותינו-נשיאינו מהסתובבויות אנה-ואנה במשך התפלה.

גם בשבת צריך לבדוק את חוטי הציציות, אך נזהרים שלא להדק את הקשר מחמת איסור קושר בשבת, ולכן ראוי שבעת הבדיקה יחזיק הבודק את הקשר בידו וכך לא יתהדק הקשר וכן יהיה לו היכר שהיום שבת ולא יבוא להדק את הקשר.

הנוסע ברכב וחושש שעד שיגיע למחוז חפצו יעבור זמן קריאת שמע, אם הוא נהג הרכב, עליו לעצור את רכבו ויקרא קריאת שמע, ובשעת הדחק יעצור לפחות בעת אמירת פסוק ראשון (וברוך-שם כבוד-מלכותו לע"ו), אולם אם הוא רק נוסע בכלי רכב ואינו נהג הרכב, יכול לקרוא אפילו את פסוק ראשון של קריאת שמע תוך כדי נסיעה, ובלבד שישיבתם נוחה ובטוחה ויוכלו להתרכז כראוי בעת קריאת שמע.

אף על פי שהלובש טלית צריך לבדקה קודם שיברך, מי שקראוהו לעלות לתורה, וצריך להתעטף בטלית רשאי ללבוש הטלית בלא בדיקתה וסומך על חזקת כשרותה מבדיקתה אתמול, משום טורח-הציבור הממתינים לו. כמו כן מי שהתאחר מלבוא לבית הכנסת, ועד שיפריד ויבדוק הציציות לא יספיק להתפלל עם הציבור אינו צריך לבדקן אלא סומך על חזקת כשרותה.

המתענה במוצאי שבת, יבדיל אחר סיום תעניתו. וכן כאשר חל תשעה באב ביום ראשון, מבדילים בליל שני. מי שלא הבדיל – בין אם שכח או הזיד ובין אם היה שרוי בתענית – אסור לו לטעום מאומה (מן הדין – חוץ ממים; ולמנהגנו אפילו מים לא שותים עד ההבדלה) וגם בימים הבאים עד שיבדיל, כמו שאסור במוצאי שבת.

מי ששכח להבדיל במוצאי שבת ומבדיל ביום ראשון או בימים הבאים – (יאמר הפסוקים 'הנה א-ל' וגו' ו) לא יברך אלא ברכת "בורא פרי הגפן" וברכת "המבדיל", אבל לא יברך על הבשמים ולא על הנר. ויכול להבדיל עד סוף יום שלישי, ואם לא הבדיל עד סוף יום שלישי אינו יכול להבדיל עוד, לפי שימים אלו (החל מליל רביעי) אין להם שייכות לשבת שעברה אלא שייכים הם כבר לשבת הבאה.

אם שכח או הזיד ולא הבדיל במוצאי יום טוב (שחל בחול), אין אפשרות להשלים במשך שלושה ימים, אלא רק יום אחד למחרת יום טוב. ואם הוא יום התענית (היינו ששכח להבדיל במוצאי ראש השנה, ונזכר למחרת – צום גדליה) יבדיל ויתן לקטן שהגיע לחינוך לשתות מן היין, ולא ימתין עד צאת הצום – כיוון שהבדלת יום טוב ניתנת לתשלומין רק ביום שאחר החג.

לבד מן ההבדלה על הכוס תקנו להבדיל בתפלה באמירת "אתה חוננתנו", ומי שלא הבדיל בתפילה עליו ליזהר שלא לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל על הכוס, או שיאמר לאחר התפילה "ברוך המבדיל בין קודש לחול" בלא שם-ומלכות, ואז יוכל לעשות מלאכה. ומי ששכח או נאנס, ולא התפלל כלל ערבית במוצאי-שבת, ומתפלל פעמיים את תפלת שמונה עשרה בשחרית, עליו להזכיר הבדלה בתפילה שניה שהיא לתשלומין, אף-על-פי שכבר הבדיל על הכוס בלילה, לפי שההבדלה שבתפילה היא עיקר התקנה.

בעל קורא שטעה בקריאת התורה, וטעה בקריאת מילה באופן המשנה את משמעות המלה, צריך לחזור ולקרוא כדבעי. כגון: אם קרא 'יַעֲשֶֹה' במקום 'יֵעָשֶֹה' או להיפך , 'יְדַעְתֶּם' במקום 'יְדַעְתָּם' או להיפך , וכל כיוצא בזה. וכן אם דילג אפילו מלה אחת, או אפילו אות אחת, צריך לחזור ולקרוא אותה.

כאשר טעה טעות שקרא מלעיל במקום מלרע ולהיפך, במצבים מסויימים הדבר משנה את המשמעות כגון במילה "באה" שמשתנה המשמעות במלעיל במקום במלרע או להיפך, ואפילו טעה טעות בטעמי המקרא, אם על ידי טעות זו משתנית משמעות הפסוק לכתחילה יחזור. ומכל מקום גם בטעות שצריך לתקנה לא ילבינו ברבים את פני הבעל קורא, אלא העומד בסמוך אליו יתקן אותו בנחת ובדרך מכובדת (ואם לא תיקן אותו יתקנו יתר השומעים).