הלכה יומית

כאשר טעה המקדש והקדים את ברכת הקידוש (ברוך . . אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו) לברכת היין (בורא פרי הגפן) – עליו לחזור ולברך שוב את ברכת הקידוש, לפי שעשה כדברי בית שמאי כנגד דברי בית הלל, וכל העושה כדברי בית שמאי לא יצא ידי חובתו.

המקדש על הכוס והפסיק בדיבור אחרי הקידוש ולפני שתיית היין – חוזר ומברך שוב 'בורא פרי הגפן', אך אינו חוזר ומברך שוב את ברכת הקידוש (ברוך . . אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו). ומי ששתה מהיין פחות מ"מלא לוגמיו" (בד"כ רוב רביעית) – אם הבחין בכך מיד, ישתה מיד עוד עד שישלים ל"מלא לוגמיו"; אך אם כבר הסיח את דעתו משתיית הכוס, או שיצא מהחדר שבו קידש לחדר אחר – צריך לחזור ולקדש שוב.

אם קידש על הכוס ולאחר מכן התברר שלא היה זה יין כי אם מים, אבל בעת שקידש היה לפניו (על השולחן או על הספסל) יין מוכן לשתות – יצא ידי חובתו ואינו צריך לקדש שוב. וישתה מיד מן היין המוכן שלפניו, והרי זה כאילו קידש על אותו יין; אבל אם התברר שהיה בידו כוס מים, ואין לפניו יין כלל – במקרה זה לא יצא ידי חובת קידוש, וצריך לברך שוב את ברכת הקידוש (ברוך . . אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו). ולגבי ברכת "בורא פרי הגפן": אם לא היה בדעתו לשתות עוד יין אחר הקידוש במהלך הסעודה, צריך לברך שוב בורא פרי הגפן; אך אם היה בדעתו לשתות עוד יין, אזי נפטר גם יין זה שישתה עכשיו, בברכת 'בורא פרי הגפן' שבירך תחילה.

מי שקידש ולאחר הקידוש קודם השתיה נשפך היין שבכוס הקידוש, יביאו לו כוס אחר של יין וישתה; ואינו צריך לחזור ולברך שוב את ברכת הקידוש (ברוך . . אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו) אם לא הסיח דעתו ולא עקר ממקומו בינתיים. ולגבי ברכת "בורא פרי הגפן", הדבר תלוי – אם לא היה בדעתו לשתות עוד יין אחר הקידוש במהלך הסעודה, צריך לברך שוב בורא פרי הגפן; אך אם היה בדעתו לשתות עוד יין (והיין היה לפניו), אזי נפטר גם יין זה שישתה עכשיו בברכת בורא פרי הגפן שבירך תחילה, ואינו צריך לברך שוב.

לכתחילה מדליקים את הנרות על השולחן שעליו אוכלים סעודת שבת . אשה המדליקה יותר משני נרות – יכולה לשים שאר נרותיה במקום אחר, ובלבד שישאר נר אחד על שולחן האכילה . גם במקום שנמצאות נשים ובנות רבות, אין צורך שתדלקנה כולן על השולחן שאוכלים עליו , אלא די בזוג נרות או אף בנר אחד על השולחן.

אם לא אפשרי להדליק על השולחן (מצד בטיחות הילדים/סכנה אחרת או מחוסר מקום על השולחן וכדומה) ניתן להדליק את הנרות סמוך לשולחן, במקום שמשתמשים בו בשבת (בין אכילה ובין שאר דברים) ובאופן שיהיה ניתן לראותם בשעת הקידוש. אך אין להדליק את הנרות בחדר שלא משתמשים בו כלל בשבת.

אם כשהדליק לא היה מספיק שמן כדי שידלק כשיעור – לא יוסיף שמן בעוד הנר דולק, אלא צריך לכבות הנר ולהוסיף שמן כדי השיעור, ולהדליק שוב ללא ברכה. נר שכבה בתוך 50 דקות מההדלקה – חוזרים ומדליקים אותו ללא ברכה. ואם לא הדליק, יצא ידי חובתו בדיעבד.

לאחר הדלקת הנרות, יכול מי שעוד לא קיבל שבת לטלטל את הנרות קודם השקיעה מהשולחן למקום אחר ובלבד שישארו בתוך החדר בו אוכלים.
כמו כן, אם אין אפשרות לוודא שבשעת פינוי הכלים וכו' אחרי הסעודה לא יכשלו בטלטול הפמוטות עם הנרות המכובים (האסור בשבת משום 'מוקצה') – לא ידליקו על השולחן, אלא יציבו את הנרות במקום בטיחותי, וכדאי שיהיה זה באופן שניתן לראותם בזמן הסעודה.

הנשים נוהגות שלא לעשות מלאכה משך 50 דקות מההדלקה. ואחר שעבר זמן זה עושות מלאכה שלא כנגד הנרות, ולכן יש הנוהגות להימנע מכל מלאכה שהיא. אך מי שקשה לה להימנע לגמרי ממלאכה, ודאי יש להקל בכל מלאכה המותרת ביו"ט (בישול, אפיה וכדומה). אבל מלאכות כתפירה, סריגה, כיבוס גיהוץ וכדומה – אסור.

יש להניח את הנרות על שולחן העשוי מחומר שאינו דליק, באופן שלא יהיה חשש שריפה (ויבואו לידי כיבוי הנרות) , או על גבי משטח המפריד בין השולחן לנרות.
בנרות שמן או נרות שעווה בכלי (נרונים): יש להניח את הנרות על שולחן או על מדף קבוע ויציב. זאת על מנת שלא תהיה תזוזה (אפילו) קלה של הנרות (והשמן שבתוכם) וכן מצד הבטיחות.
בנר שעווה שאינו בכלי: ניתן לשים את הנרות במקום שלא יכבו הנרות לגמרי, אך אין צורך להקפיד על כל תזוזה של הפמוטות. כמובן שיש לשים את הנרות במקום בטיחותי.

החל מפלג המנחה (שעה ורבע זמנית לפני השקיעה) של ערב שבת ניתן להדליק נרות שבת קודש בברכה. אך אם הדליקו לפני פלג המנחה – לא קיימו מצות הדלקת הנרות, ולא חלה עליה קדושת השבת. ויש להדליק נר נוסף לאחר פלג המנחה (וכשאין נרות נוספים, יש לכבות את אחד הנרות שהודלקו, וידליקו אותו שוב לכבוד שבת אחרי פלג המנחה).

אין להניח את הנרות (או לקבוע את המדף שעליו מונחים הנרות) מול הדלת ממש, באופן שאם יפתחו את הדלת ותנשב רוח – הרוח תכבה את הנרות. אם הדליקו שם, אסור לפתוח את הדלת כל זמן שהנרות דולקים, אפילו בשעה שאין הרוח מנשבת. אך מותר לסגור את הדלת.
כמו כן אם הנרות מונחים מול החלון ממש – מותר לסגרו ואסור לפתחו.