הלכה יומית

נוסח ברכת הדלקת נרות שבת למנהגנו הוא: "אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של שבת קודש". טעתה ואמרה "נרות" במקום "נר" – יצאה, ולא תחזור ותברך. שכחה לברך – תברך כאשר תזכר בכך, ואפילו בלילה, כל זמן שהנרות דולקים.

אשה הנוסעת לבית הרפואה לקראת כניסת השבת, ולא יישאר אדם בבית – לא תדליק נרות בבית בברכה. אך אם יש מי שנשאר בבית, תדליק ותברך. ואם יודעת שתצטרך אחר ההדלקה לעשות מלאכה (בעצמה), או שנוסעת (מחוץ לתחום שבת) – תתנה שאינה מקבלת שבת בהדלקה ותקבל השבת (או בעלה) תוך עשר דקות.

אשה המאושפזת בבית רפואה, תדליק נרות על השולחן שעליו תאכל את סעודת שבת, ואם ישנו חשש שיוציאו את הנרות מהחדר לפני שתספיק ליהנות מאורם – לא תברך על ההדלקה. ואשה שרק הגיעה לבית הרפואה לקראת זמן הדלקת נרות שבת, ואינה יודעת היכן תשהה כשיחשיך – תדליק נרות שבת בחדר ההמתנה ולא תברך, ואם בעלה ישהה ויאכל שם בליל שבת, ידליק שם הבעל נר שבת ויברך.

מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים, שנאמר: 'זכור את יום השבת לקדשו'. כלומר, זכרהו זכירות שבח וקידוש. וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו: בכניסתו בקידוש היום, וביציאתו בהבדלה. וחובה לקדש בפה ולא בהרהור בלבד. מן התורה מספיק הזכרת יום השבת בכל דרך שהיא, אף ללא קידוש על דבר מסויים (יש אומרים שאפי' אמירת 'גוט שבת' מספיקה), אך חכמים תיקנו לקדש בליל וביום השבת על היין, ולאחריו נוטלים ידיים לסעודת שבת.

מי שנטל ידיו לסעודה לפני הקידוש – אף על פי כן יכול לקדש על היין, שאין הקידוש מפסיק בין נטילת ידים לסעודה, כיון שהוא לצורך הסעודה. אמנם אם כבר בירך "המוציא" – לא יקדש על היין, אלא ימשיך ויאמר מיד את ברכת הקידוש (ברוך . . אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו) על הפת, ויאמר 'ויכולו' על כוס אחרת בתוך הסעודה.

כאשר טעה המקדש והקדים את ברכת הקידוש (ברוך . . אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו) לברכת היין (בורא פרי הגפן) – עליו לחזור ולברך שוב את ברכת הקידוש, לפי שעשה כדברי בית שמאי כנגד דברי בית הלל, וכל העושה כדברי בית שמאי לא יצא ידי חובתו.

מי שהיו התפילין מזומנים לו כעת, והטלית אינה מזומנת לו אלא מאוחר יותר, אינו צריך להמתין לטלית בכדי להקדימה להנחת התפילין, אלא יכול הוא להניח את התפילין מיד. ואח"כ כשיביאו לו את הטלית יתעטף בה, מפני שאין משהין את המצוה (ואע"פ שאח"כ המצווה יותר מן המובחר) כיוון שמצוה בשעתה חביבה.

בעל נפש יחמיר לעצמו שלא להדליק נר ולא לעשות שום מלאכה לפני סדר קדושה של הציבור ("ואתה קדוש"), אף על פי שכבר הבדיל בתפילה. וכל העושה מלאכה לפני סדר קדושה אינו רואה סימן ברכה לעולם מאותה מלאכה. אבל לטלטל נר וכדומה מותר מיד אחר שהבדיל בתפילה או אמר "ברוך המבדיל", ואין צורך להחמיר בזה.

נוהגים להתעכב ליד הנרות חצי שעה לפרסומי ניסא, ובטעם הדבר כתבו הפוסקים: מפני שעיקר המצוה היא – שיהיה המדליק אצל הנרות חצי שעה לראות אותם לשמוח בהם, כי הם גם כן זכר לשמחה שהיו מדליקין אחר הנס כמ"ש והדליקו נרות בחצרות קדשיך . . ולא . . שידליק וילך לו למקום אחר.

שמש בית הכנסת רשאי להדליק את האור בבית הכנסת מיד אחר שהבדיל בתפילה או שאמר "ברוך המבדיל", אף על פי שלא אמרו הציבור עדיין סדר קדושה, כיון שהוא לצורך מצוה. ומכל מקום צריך להיזהר להדליק אחר שאמרו הציבור ברכו (ויש מתירים גם לפני 'ברכו' אם מתפללים מאוחר).

ידוע פתגם רבותינו נשיאינו: "מען דאַרף זיך צוהערן וואָס די ליכטלאַך – נרות חנוכה – דערציילן" (היינו שצריך 'לשמוע', להתבונן מה הנרות – נרות חנוכה – מספרים). כמו כן מסופר כי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב היה נוהג למוד גמרא ליד הנרות. אולם בערב שבת קודש אין מתעכבים חצי שעה ליד הנרות.

מי שמאחר להתפלל ערבית במוצאי שבת, או שממשיך סעודתו בלילה, מותר לו לומר לחבירו שכבר התפלל והבדיל בתפילה שיעשה מלאכה עבורו. ומותר לו ליהנות ולאכול ממלאכתו, אף על פי שאחר כך יזכיר עדיין שבת בברכת המזון.