הלכה יומית

מי שנצרך לעשות מלאכה קודם הבדלה לפני שהבדיל בתפילה או על הכוס – יאמר "בָּרוּךְ הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל" (בלי הזכרת שם ה'), ועושה מלאכה (ומותר לעשות אפילו מלאכה גמורה האסורה בשבת מן התורה). עם זאת יש להדגיש, כי אמירת "ברוך המבדיל" מתירה רק לעשות מלאכה, אך עדיין אסור לטעום כלום, אף אם הבדיל בתפילה וגם אמר "ברוך המבדיל", עד שיבדיל על הכוס.

על מצוות המילה נאמר, "שש אנכי על אמרתך". וכן אמרו חכמים "כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה כגון מילה . . עדיין עושין אותה בשמחה". ועל כן נוהגים שכאשר התפלה מתקיימת בנוכחותו של אבי הבן, או הסנדק או המוהל אין אומרים "תחנון" בשחרית ובמנחה שקודם הברית. וכן בבית-הכנסת שבו תיערך הברית באותו היום, אין אומרים "תחנון" בתפלות שקודם הברית. וכשהברית חלה בתענית ציבור אין אומרים תחנון (שלפני הסליחות) ו"אבינו מלכנו", אך אומרים סליחות עם הוידוי שבתוכן.

אמרו חכמים "כל עדות נאמנה לישראל בעשרה . . עדות ברית מילה בעשרה", ועל כן נוהגים לערוך את הברית לכל הפחות במעמד עשרה מישראל, ואם אי אפשר יש לאסוף כמה אנשים שיוכל. ולכתחילה יש לעשותה ברוב עם. ומצווה ללכת למקום בו מתקיימת ברית והבא לשם כמקביל פני השכינה ומתכפרים עוונותיו.

את תפלת ערבית של מוצאי שבת מתפללים בזמן צאת השבת, ואין לאחר את התפלה בשביל חזרת דא"ח. ונוהגים לומר "והוא רחום" ו"ברכו" במשך גדול ובאריכות נועם, כדי להוסיף מחול על הקודש . אין מנהגנו שבעל יאָרצייט ירד לפני התיבה (שליח ציבור) לתפילת ערבית במוצאי שבת שלפני היאָרצייט.

במוצאי שבת ובמוצאי יום טוב, אפילו כאשר הוא חול המועד, מבדילים בתפילת שמונה עשרה בברכת "אתה חונן", בנוסח "אתה חוננתנו" המופיע בסידור. וגם אשה המתפללת ערבית (למרות שנשים אינן חייבות בתפילת ערבית), לכתחילה צריכה לומר "אתה חוננתנו". וגם מי שכבר הבדיל על הכוס לפני שהתפלל ערבית – אף על פי כן צריך להבדיל גם בתפילה באמירת "אתה חוננתנו".

מי ששכח ולא הזכיר את נוסח ההבדלה ב"חונן-הדעת", אם נזכר לפני שאמר ה' שבסיום הברכה יתחיל מיד "אתה-חוננתנו", ויאמר אחר כך: "וחננו מאתך .. ברוך אתה ה' חונן הדעת". ואם כבר הזכיר את השם שבסיום הברכה אף על פי שלא המשיך עדיין לברכה שלאחריה, יסיים תפילתו ולא יחזור בעבור ההבדלה, כיוון שעדיין צריך לאומרה על הכוס; אך יזהר שלא לעשות שום מלאכה לפני שיבדיל על הכוס, או יאמר אחרי התפילה "ברוך המבדיל בין קודש לחול", ואם שכח ועשה מלאכה או טעם קודם שיבדיל חוזר ומתפלל (וכשעשה מלאכה יכוון שאם אינו חייב להתפלל שוב תפילתו תהיה כנדבה).

בסיום מלאכת המשכן ברך משה רבנו את ישראל בפסוקי "ויהי נועם". ולכן אנו מתחילים את השבוע בפסוקים אלו, שהם סימן ברכה לכל מלאכת השבוע שמותרת החל ממוצאי שבת. ונוהגים לכפול פסוק אורך ימים וגו'. ונוהגין לומר סדר קדושה, ומתחילים לאמרה מפסוק "ואתה קדוש", ולא מפסוק "ובא לציון גואל". ובעל נפש יחמיר לעצמו שלא להדליק ולא לעשות שום מלאכה קודם סדר קדושה של הצבור אע"פ שכבר הבדיל בתפלה.

בכל ימות החול אומר הש"ץ אחרי תפילת שמונה עשרה קדיש שלם עם "תתקבל", ואילו במוצאי שבת אומר חצי קדיש, ורק אחרי אמירת "ויהי נועם" ו"ואתה קדוש" אומר קדיש תתקבל. ואם טעה הש"ץ ואמר אחר שמונה עשרה קדיש תתקבל – כדרכו בימות השבוע – יאמרו לאחר מכן "ויהי נועם" ו"ואתה קדוש", ואחר כך יאמר הש"ץ שוב קדיש שלם, אך ידלג על הפיסקא "תתקבל" (אחרי "דאמירן בעלמא ואמרו אמן" ימשיך "יהא שלמא רבא מן שמיא").

אם חל יום טוב או יום הכיפורים באחד מששת ימי המעשה בשבוע הקרוב (אפילו ביום שישי ), אין אומרים "ויהי נועם" ולא "ואתה קדוש", אלא מיד אחרי תפילת שמונה עשרה אומר הש"ץ קדיש תתקבל, כמו בשאר ימות החול. אבל כאשר חל יום טוב או יום הכיפורים בשבת, וכל ששת ימי השבוע הם "ימי מעשה" – אומרים "ויהי נועם" ו"ואתה קדוש" במוצאי שבת שלפניו.

אודות גלילת ספר התורה נאמר בגמרא: "הגוללו נוטל שכר כולן", משום כך כתבו הפוסקים שרווח המנהג בעבר לתת 'כיבוד' זה לגדול שבקהל. אלא שלמעשה כיום נהוג שמכבדים את אחד מהקהל להגביה את הס"ת, ולאו דוקא את הגדול שבהם, ובלבד שמסוגל הוא להחזיקו בבטחה ולהראות הכתב לקהל כראוי, ואם אינו יכול אין לכבדו בכך, וגם הוא ימנע עצמו מזה אם מכבדים אותו.

אין לעשות תשמיש בזוי בסוכה, כגון שטיפת כלי האוכל, שלא יהיו מצוות בזויות עליו. אך מותר לשטוף כוסות שתיה וכדומה. אין להשאיר את כלי האכילה בסוכה לאחר גמר הסעודה, מפני שהם מאוסים. כמו כן יש לפנות את שאריות הלכלוך מיד לאחר הסעודה, ולא להשאירם בתוכה למשך זמן. אין ראוי להניח פח אשפה בתוך הסוכה אלא בסמוך לה מבחוץ, (משא"כ פח המיועד לניירות או שאר דברים שאינם מאוסים, אין מניעה להניחו בסוכה). רצוי להניח בסוכה כלי תשמיש נאים ומכובדים. ומי שיש באפשרותו להכניס לסוכה שולחנות וכסאות נאים ומכובדים, הרי זה משובח.

אם אכל כזית פת, או אפילו כזית מאחד מחמשת המינים שמברכים עליהם בורא מיני מזונות, או ששתה רביעית יין מלבד כוס הקידוש (והתחייב בברכה אחרונה) – יוצא בזה ידי קידוש במקום סעודה. ויכול לאכול אחר כך את המשך הסעודה במקום אחר, בין מיד בין לאחר זמן, ואינו צריך לקדש שוב לפני אותה הסעודה (אע"פ שמחמירים לאכול בכל אחת מסעודות שבת יותר מכביצה, אכילה זו אינה מוכרחת להיות בסמוך לקידוש, ויכול לאכלה בהמשך הסעודה).