הלכה יומית

אף שאסרו לעלות על האילן בשבת, וכן אסור להזיזו מפני שהוא מוקצה, עם זאת, לגעת בו מותר ובתנאי שלא יזיז האילן ע"י נגיעתו, ולכן מותר להישען על אילן חזק ובריא שכן בוודאות לא יזיזו ע"י כך. ויש אומרים שזהו בתנאי שלא נשען חזק. ובארו הפוסקים שאיסור השימוש במחובר בשבת הוא באילן או בדומה לו, כמו למשל שיחים שיש להם ענפים קשים, אבל על מיני עשבים רכים לא גזרו. לפיכך למרות שאסור להזיז עשב רך בידיו מפני שהוא מוקצה, מותר לשבת על הדשא למרות שעל ידי כך היושב מזיז עשבים. וכן מותר ללכת או לרוץ על גבי עשבים בשבת אפילו כשהוא יחף, ולמרות שיתכן שבדרך הליכתו יידבקו עשבים לרגליו וייתלשו, משום שההולך אינו מתכוון לכך וגם אין הכרח שיתלוש עשבים. אבל כאשר ברור שייתלשו עשבים בדרך הליכתו (כגון שהם ארוכים וגבוהים והולך מהר), אין ללכת עליהם.

לגבי הנגיעה במגילה, יש שכתבו להיזהר שלא לנגוע במגילה עצמה אלא באמצעות מטפחת (כשם שאסור לגעת בספר תורה), ויש שכתבו שמותר לגעת במגילה אך יש ליטול ידיים תחלה. ולמעשה רבים נוהגים להקל אף בזה, אך טוב להחמיר שלא לגעת במגילה ללא נטילת ידיים תחלה. ונחלקו הפוסקים האם צריך לעשות עמוד (כמו "עץ חיים" בספר תורה) למגילה, ומנהגנו שלא לעשות לה עמוד כלל.

אין לקחת מגילה של אדם אחר בלי ידיעתו, אך במגילה ישנה שאין הבעלים מקפידים עליה שתתלכלך, ואינם נמצאים בסמיכות מקום מותר. ואם תפריה חלשים, או שיש בה קרעים, לא יקרא בה ללא רשות, שמא תיקרע. ולא יוציא את המגילה מהמקום בו היא נמצאת ואם יתכן שהבעלים יצטרכו את המגילה באמצע הקריאה, לא יתחיל לקרוא בה. מי ששאל מגילה מחבירו, יכול לתת לאדם אחר להשתמש בה, כי מכיון שראינו שהסכים לאחד מן הסתם מסכים הוא גם לאחר. אך לא יאחזו שנים יחד במגילה ישנה, שמא ימשוך כל אחד לצד אחר ותיקרע.

אמרו חכמים: "דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה . . פת פוטרתן". כלומר, שהדברים הנאכלים כחלק מהסעודה כתוספת ללחם, כמו למשל סלטים, מנות עיקריות, תוספות ומרקים, נחשבים כטפלים ובטלים כלפי העיקר – הלחם ונפטרים בברכה על הלחם, ובגלל שאכילת שאר המאכלים טפלה לסעודה אין לברך עליהם. אך דברים שלא באים כחלק מהסעודה, צריך לברך עליהם בנפרד.

חג הפורים בערים שאינן מוקפות חומה הוא ביום י"ד באדר, ובערים המוקפות (מימות יהושע בן-נון) הוא ביום ט"ו באדר וביום זה נוהגים את מצוות הפורים; אלא שכאשר חל ט"ו באדר בשבת, נקרא אותו פורים "פורים המשולש", מפני שאין לקרוא במגילה בשבת שמא יבואו לטלטלה ברה"ר, ומנגד אין לְאַחֵר את קריאת המגילה ליום ראשון, מפני שהוא אחר זמן הנס, כך שמצוות חג הפורים בערים המוקפות מתחלקים לשלשה ימים, וכפי שיפורט בהלכות הבאות. ביום תענית אסתר (החל בקביעות זו ביום חמישי) י"ג באדר, כבכל שנה, נותנים בו "זכר למחצית השקל" בכל מקום, וגם בירושלים (אף הנוהגים אחרת ביתר השנים).

לגבי מוצרים שברכתם "מזונות" המוגשים בתוך הסעודה, כתבו הפוסקים לחלק בין הסוגים השונים; מזונות המטוגנים בשמן עמוק כמו סופגניה או עוגת דבש שנילושה ברוב דבש או עיסה הממולאת עם מיני מתיקה וכדומה, שברכתם מזונות לכל הדעות אם הם נאכלים רק לקינוח ולא להשביע צריך לברך עליהם. אך שאר המאפים יש הסוברים שהם פת גמורה, ולכן אין לברך עליהם בסעודה. והמובחר ביותר להגישם לאחר ברכת־המזון ובמיוחד בשבת, ואין בזה משום ברכה שאינה צריכה, וכך הורה למעשה הרז"ש דווארקין ע"ה.

לכתחילה אין להסתפר בפורים שחל בערב-שבת, אך במקום הצורך ניתן להקל לכבוד השבת, ואין בזה חילוק אם מסתפר בעצמו או על ידי אחרים. כמו כן באם ציפורניו גדולות יש לגזור את ציפורניו בערב-שבת אף שהוא פורים, בכדי שלא ייכנס מנוול לשבת.

פירות הנאכלים ללא לחם, כמו קינוח ולא כחלק מארוחה, יש לברך עליהם, בין חיים ובין מבושלים, לכל הדעות, וכן פיצוחים המוגשים כקינוח לסעודה יש לברך עליהם. אך פירות המוגשים כחלק מן הסעודה כמו סלט המורכב מתפוחים ואגוזים וכדומה, או תוספת של שזיפים או תמרים וצימוקים המוגשים כתוספת למנה עיקרית, מכיוון שהכוונה היא לאוכלם כעת כחלק מהארוחה, כדאי לטעום מהם פחות מ"כזית" לפני הסעודה ולברך עליהם בנפרד ובכך לפטור אותם מברכה בזמן הסעודה. ואם הכוונה בפירות אלו הוא כדי שיאכלו יחד עם הלחם והדבר היחיד שמלפת בו את הפת בסעודה זו הוא הפירות, יאכל מהם עם פת בתחילה ובסוף, ולא יצטרך לברך עליהם כלל.

לכתחילה יש להתחיל את סעודת הפורים בבוקר, מפני כבוד השבת. ואם לא הספיק בבוקר יקיימה בשעות הצהרים המוקדמות, וישתדל להתחיל לפני תחילת שעה עשירית (כלומר, שלוש שעות זמניות לפני השקיעה), בכדי שיוכל לאכול סעודת שבת לתיאבון. וראוי שיסיים את סעודתו לפני השקיעה. האוכל סעודת פורים לאחר חצות, ראוי שיתפלל מנחה לפני כן. הנהגות השבת: מתפללים את תפילות השבת כרגיל. אין אומרים "אב הרחמים" ו"צדקתך". בקביעות זו המנהג להמשיך את ה"משתה ושמחה" גם בשבת.

מכיוון ש"אין אכילה בלא שתייה", נחשבים המים ושאר המשקאות שנוהגים לשתותם בסעודה כבאים מחמת הסעודה, ולכן אין לברך עליהם כיוון שנפטרים הם בברכת הלחם, אפילו אם האדם היה צמא קודם לכן. אבל לגבי תה או קפה שחור, שלא רגילים לשתותם דווקא בתוך הסעודה, ולכן כשמביאים אותם כקינוח סעודה, נחלקו הפוסקים האם יש לברך עליהם, ומספק אין לברך עליהם. אבל קפה שחור המוגש בסוף החתונה בכוסות קטנים אחרי סילוק השולחנות יש לברך עליו.

בפורים שחל ביום שישי (בערי הפרזות), ניתן להמשיך את סעודת פורים עד השקיעה, ואח"כ אין להמשיך לאכול כיון שחלה חובת קידוש. במצב זה ישנה אפשרות לפרוס מפה על הפת, ולערוך קידוש באמצע הסעודה, אלא שלמעשה כיון שהנהגה זו עלולה לגרום לבלבול לא נוהגים כן, אלא המנהג הוא שמברכים ברכת-המזון, מתפללים קבלת שבת וערבית של ליל שבת, ולאחר מכן מקדשים ועורכים את סעודת ליל-שבת.