הלכה יומית

בין מנהגי האבלות בימים אלו, מצינו שחסידים הראשונים נהגו שלא לאכול פרי חדש ולא לרכוש בגד חדש בשלושת השבועות, בכדי שלא לברך עליהם "שהחיינו", שאין זה מן הראוי לברך "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" בזמן של פורענות. וכך למעשה פשט המנהג שלא לברך "שהחיינו" בימי בין המצרים, ואפילו בשבתות "בין המצרים". עם זאת, כתבו הפוסקים שבמקרה שאם לא יברך יפסיד הברכה כגון אבי הבן בעת פדיון הבן – יברך ברכת שהחיינו.

אף שלמנהגנו אין מברכים "שהחיינו" על בגד חדש, עם זאת המנהג למעשה שלא לקנות או ללבוש בגד חדש שיש בו חשיבות, כגון חליפה וכדומה בימי בין המצרים. אולם מותר לקנות ולהשתמש בכל דבר חדש שיש בו משום הכרח חיוני, כגון משקפיים . כמו כן מותר לתפור בגדים חדשים, וב'תשעת הימים', אסור. אך בגדים שנקרעו מותר לתקנם אפילו בתשעת הימים.

יש להיזהר מאד ולהקפיד לאכול סעודה שלישית בשבת. ומי שאינו יכול כלל לאכול אינו צריך לצער את עצמו לאכול, כי סעודות השבת נצטוו לעונג ולא לצער. ומובא בשו"ע שהחכם עיניו בראשו שלא למלאות את בטנו בסעודת הבוקר, כדי שישאר מקום לסעודה שלישית. למנהגנו אין לאכול פת בסעודה שלישית, אבל צריך לטעום משהו. חוץ מזמנים יוצאים מן הכלל, כמו כאשר חל יום טוב בשבת קודש.

זמן סעודה שלישית מתחיל מזמן מנחה גדולה, דהיינו חצי שעה זמנית אחרי חצות היום. ויכול לאכלה מצד הדין בין לפני תפילת מנחה ובין אחרי שהתפלל מנחה. וגם מי שסיים את סעודת שחרית אחרי שהגיע זמן מנחה גדולה, אם אוכל אחרי ברכת המזון מיני מזונות, פירות וכדומה – יוצא בזה ידי חובת סעודה שלישית. לאחר השקיעה אין להתחיל לאכול ולשתות עד ההבדלה. אך כשרואים אנשים אחרים המקילים להתחיל לאכול אחרי השקיעה – לפני צאת הכוכבים – אין למחות בידם.

בזמן "רעווא דרעווין" אחרי תפילת מנחה – נוהגים שאחד מהקהל חוזר מאמר חסידות, עם זאת, אין לְאַחֵר זמן תפלת ערבית במוצש"ק כדי להאריך בחזרת דא"ח. קודם שיחזור המאמר יכין את עצמו וילמד תחילה היטב את המאמר, וגם יתכונן איך להביא את הדברים אל הזולת, ויכלכל דבריו באופן שיהיה הענין מובן לשומעים בשפה ובהברה המובנת לציבור. אם אחד מהקהל חל יום הולדתו בשבוע זה, טוב שיחזור הוא מאמר חסידות.

מי שהתחיל לשתות או לאכול (ולא אכל פת) לפני השקיעה – צריך להפסיק בשקיעה, אך אם התחיל לאכול פת לפני השקיעה, יכול להמשיך בסעודתו ולאכול ולשתות עמו דברים אחרים גם אחרי השקיעה ואינו צריך להפסיק, עד שיברך ברכת המזון. מי שהתחיל לאכול פת לפני השקיעה, אם התפלל תפילת ערבית באמצע הסעודה – חלה עליו חובת ההבדלה, ואסור לו לחזור לסעודתו עד שיבדיל על הכוס (ובברכת המזון לא יאמר "רצה" כדלקמן).

מתקנת כ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ שבשבת מברכים לפני תפלת שחרית אומרים את כל התהלים בהשכמה, ובציבור דוקא. יחד עם זאת, אמירת התהלים קודם התפלה אינה דוחה תפילה בציבור. ומי שאינו יכול לגמור את אמירת ספר התהלים לפני התפילה, ישלים אמירתו במהלך היום. בשבת מברכים קודם אמירת התהלים יש הנוהגים לומר פסוקי 'לכו נרננה' וכן לאחר סיום התהלים פסוקי 'מי יתן'. את תקנת אמירת התהלים בשבת מברכים יש לשמור והיא נוגעת לו, לבניו ולבני בניו.

אם נמשכה סעודתו עד שחשיכה עדיין מוסיף בברכת המזון את ההוספות שמוסיפים בשבת, אבל אם התפלל תפילת ערבית באמצע סעודתו ורק לאחר מכן מברך ברכת המזון – לא יזכיר של שבת בברכת המזון, כי אם יזכיר את השבת יהיה נראה שדבריו סותרים זה את זה, שתחילה התפלל תפלת יום שלאחריו ואחר כך מזכיר יום העבר. כמו כן אם הבדיל על הכוס, או אפילו רק אמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול" – לא יזכיר של שבת בברכה אחרונה. אך ראש חודש שחל במוצאי שבת – אם אכל כזית הן מבעוד יום והן משחשיכה, אומר גם "רצה" וגם "יעלה ויבא".

אם יש בבית הכנסת חיוב, תוך אחד עשר חודש לפטירת אביו או אמו, או ביום היאָרצייט (יום השנה) לפטירת אביו או אמו. יאמר קדיש לאחר כל אחד מחמשת ספרי התהלים. לפני אמירת הקדיש יאמר את ה'יהי רצון'. אך אם אין חיוב בבית הכנסת, יאמרו קדיש אחד בסיום אמירת כל ספר התהלים. ויש הנוהגים (כשאינם 'חיוב' לומר קדיש) שלא לומר את ה'יהי רצון' בין ספר לספר, כי אם בסוף אמירת כל התהלים (ואז יש לאומרו בלשון רבים, היינו שהיה"ר ילך על כל הספרים שקרא), וכן הוא מנהג הרבי. אחרי אמירת התהלים יש ללמוד מאמר חסידות באופן המובן לכולם.

האוכל פת בסעודה שלישית, ושכח לומר "רצה", אם מברך לפני השקיעה ונזכר אחרי חתימת ברכת "בונה ברחמיו ירושלים" לפני שהתחיל ברכת הטוב והמטיב – יאמר לפני תחילת ברכת הטוב והמטיב: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ברוך אתה ה' מקדש השבת", כמו בשאר הסעודות. אבל אם נזכר אחרי שהתחיל בברכת הטוב והמטיב, ואפילו אם לא אמר אלא את המלה "ברוך" בלבד – אינו חוזר, ואינו משלים את הזכרת השבת.

שבת שלפני ראש חודש נקראת "שבת מברכים", ובה מברכים את החודש (מלבד בשבת שלפני ראש השנה, שאז אין מברכים את החודש). בטעם מנהג ברכת החודש כתבו הפוסקים שזכר למצוות קידוש החודש, נוהגים בשבת שלפני ראש חודש להכריז את היום בו יחול ראש חודש ולברכו, ולכן נהגו להזכיר את זמן המולד, טעם נוסף למנהג זה הוא בכדי לפרסם את מועד ר"ח שיזהרו בהלכותיו. בעת אמירת ברכת החודש הקהל עומדים, והש"ץ אוחז ספר תורה בידו. כאשר ראש חודש חל בשבת קודש וביום ראשון, אומרים "ביום השבת קודש ולמחרתו ביום הראשון".

אמרו חכמים: "חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום", תקנה זו נתקנה ע"י דוד המלך ע"ה לאחר שבכל יום היו מתים מאה נפשות מישראל ר"ל ולא היו יודעים על מה היו מתים עד שחקר והבין ברוח הקודש ותיקן מאה ברכות בכל יום ורמוז הדבר במה שנאמר עליו "נאום הגבר הוקם על" – "על" בגימטריא ק', וסמך לדבר מן האמור "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך" – "אל תקרי מה אלא מאה", וכתב רבינו 'בעל הטורים' בדרך רמז ש"יש בפסוק ק' אותיות", ומביא עוד רמזים בזה. והן מאה ברכות שהן ליראה את ה' ולאהבה אותו ולזכרו תמיד על ידי הברכות שמברך תמיד.